עץ יוסף על בראשית רבה נז:ד

נתירא מן היסורין. כלומר והיינו דכתיב אחרי הדברים דמשמע אחרי הרהורי דברים כדלעיל. והיינו לפי שהרהר ביראת היסורין והדבר מבואר בד"ר פ' י"ז שהיה מתירא פן ינסנו ביסורים. וכך היה ראוי הדבר מתחלה. אלא בשעת העקידה בקש אברהם רחמים על הדבר לבל ינסנו עוד ביסורין או בנסיונות אחרים ונתרצה לו וניתן לאיוב היסורין במקומו:

מי שיקבלם זה איוב כענין שנא' ואתן אדם תחתיך:

וכתיב איש היה בארץ עוץ. ופי' ארץ עוץ מי ששמו עוץ והיינו איוב שנקרא בשני השמות איוב ועוץ (יפ"ת):

דינה אשתו של איוב. ופליגא אמ"ד לקמן פרשה פ' ששמעון נשאה:

דכתיב בדינה כי נבלה עשה והיינו כעין ג"ש. ורמיזא בעלמא הוא. ודייק מדכתיב הנבלות בה' הידיעה:

בימי שבטים היה. והיינו נמי כר' אבא דאמר בימי יעקב. אלא דר"א דיליף לה מדינה יחסו ליעקב. ור' לוי דיליף משבטים יחסו לשבטים (יפ"ת):

זה ראובן ויהודה דמדכתיב התם זה חזיתי משמע שבימיו היה הדבר:

ומה שכר נטלו פי' בעוה"ז (גמרא):

להם לבדם נתנה הארץ. יהודה זכה למלכות. ראובן נטל חלק תחלה בעבר הירדן (רש"י):

אלא מאתים ועשר שנים. דכתיב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה למדנו שאף שנותיו הוכפלו דכתיב ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים למדנו כשבאו עליו היסורין היה בן ע' שנה כן אי' בסע"ר:

ובא שטן לקטרג. שכאשר מת יוסף הפרו ישראל ברית מילה כדאיתא בש"ר פ"א ויוסף מת בשנת ע"א לירידתן למצרים שהרי ל"ט היה כשבא יעקב ובניו למצרים. והוא חי ק"י שנה. ואז התחיל השטן לקטרג על ישראל על שהפרו ברית. וגירה אותו באיוב שנולד כשירדו למצרים והיה אז ע"א. ואפשר הטעם שגירה אותו באיוב הוא דאמרינן איוב ששתק נידון ביסורים. ואע"ג דהשעבוד לא התחיל אלא משנת צ"ג לירידתן למצרים כשמת לוי. וא"כ איך נדון בשנת ע"א. יש לומר שהעצה היתה תיכף כשמת יוסף וכדאיתא בש"ר פרשה הנ"ל. וכיון שהפרו ברית הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה כו' ע"ש:

וגירה אותו באיוב ליסרו ביסורים קשים ולשמור את נפשו שלא יצא ממנו כדכתיב (איוב ב׳:ו׳) אך את נפשו שמור כדי שיסיר דעתו מישראל שלא יקטרג עליהם:

אל עויל היינו השטן:

והלואי ע"י ב"א צדיקים כי הלואי היה מתגרה בו השטן ע"י צדיקים כלו' להציל צדיקים. ולא להציל את ישראל שהיו אז רשעים (יפ"ת):

הה"ד הן אתם כולכם חזיתם כו'. היינו כדאמרינן בפ"ק דב"ב דבימי שפוט השופטים היה שנא' למה זה הבל תהבלו וגו'. איזה דור שכולו הבל היה הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים ששפטו את שופטיהם (נזה"ק):

וכתיב ולא נמצא כו'. וכדאמר בגמרא איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש ואימא בימי דוד דכתיב יבקשו לאדוני המלך נערה יפה התם בכל גבול ישראל כתיב:

לא היה ולא נהיה. וא"ת שמו ושם עירו למה לי הא אשכחן ולרש אין כל כי אם כבשה אחת וכו' ותהי לו לבת. ואינו אלא משל בעלמא (גמ'):

אלא לא היה ולא נהיה ביסורין כו'. כפל הלשון לא היה ולא נהיה לחזק הענין. כלומ' דלאו דוקא היסורין שנכתבו עליו. אלא מקצתן לא באו עליו (יפ"ת):

היה יכול לעמוד. ואע"פ שמהסיפור נראה שלא עמד בהם כדאמר בפ"ק דב"ב מ"מ הני קראי יש ליישבם למלמד זכות עליו (יפ"ת):

וברכת אבלים לא הבנתי היכא רמיזא. ואולי לישנא קלילא הוא וכלו' הודאה לברך על הרעה וכדיליף בפרק הרואה מדקאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (יפ"ת ועיין הגירסא בירו'):

שקם כנגד אומתו של אל. כדכתיב ארמי אובד אבי דרשו חז"ל שלבן בקש לעקור את הכל:

לשם מרדות ענין הכנעה ושברים וכדלעיל פ' כ"ג:

טבח טבחון שיהיו נשחטים:

גמחון הח' נבלעת ופי' מלשון גוממו עם השופי דפרק גיד הנשה שהוא לשון חתוך (יפ"ת):

מעכון שיהיו מעוכין. ובילקוט גרס תחש תחשון. כלו' לשון חולי ומיחוש (יפ"ת):