עץ יוסף על בראשית רבה נו:ז

אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה שמואל שמואל תני ר"ח לשון חיבה. כצ"ל וכן הוא בת"כ ספ"א ובמד"ש ספ"ט:

תני ר"ח לשון חיבה לשון זרוז. כלומר קריאת השם בכפל הוא ל' חיבה וכן הוא לשון זירוז שלא ימהר לשוחטו:

לו ולדורות כלומר כפל השמות חד לגופיה וחד לרמוז כי ימצא עוד דוגמתו לדורות להגין בזכותו על העולם. ועז"א אין לך דור שאין בו כאברהם וכן אין דור שאין בו כיעקב כו' כי כל הד' נכפלו שמותם לרמוז שיהיה בדוגמתן גם לדורות:

וסכין היכן הוא. דהל"ל אל תשלח את המאכלת. כי עיקר השחיטה נעשית ע"י הסכין. ומשני שנפגם הסכין על ידי דמעות מה"ש. ולכך א"ל אחנקנו. ועל זה אמר אל תשלח ידך אל הנער (נזה"ק):

אחנקנו ולא חזר לבקש סכין אחר או להשחיז זה. משום שראה שהיתה סכינו יפה ובלא סיבה נפגם כל כך סבר כי מה' היתה לו שאין רצונו בשחיטה אלא בחנק כדין עולת העוף שהיא במליקה:

אוציא ממנו טפת דם. שלא תהא ביאתי חנם. ועיין במד"ר פ' י"ז:

אל תעש לו מאומה. דריש מאומה לשון מום:

ידעתי קרי ביה ידעתי היו"ד בחירי"ק. דהא המלאך בשם ה' היה מדבר א"כ מאי עתה ידעתי הלא הכל צפוי לפניו מני קדם. אע"כ שפירושו ידעתי לכל (יפ"ת):

שאת אוהבני ולשון הכתוב שאמר ירא אלהים אין זו יראת הפחד כי בזה כבר היה מפורסם בזולת מעשה זה. אבל יראה זו היא מפועל הנפש השכלית מפני הכרת מעלת ה' ומפני יראת הרוממות שבא מאהבה (יפ"ת):

שלא תאמר כל החלאים כו' פרש"י כלומר הואיל ולא עשית לעצמך אלא לבנך אינו קשה עליך. אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי שתקריב עצמך ולא עכבת. ולכן אמר ולא חשכת את בנך זה יצחק. יחידך זו נפשך שנקראת יחידה. וכדאי' בבמד"ר פ' י"ז ע"ש מ"ש: