עץ יוסף על בראשית רבה נה:ו

גדלו כנס שע"י זה נתגדל בעולם ונודע צדקתו כדלעיל בריש פרקין. וכאן פירש נסה מלשון נסיסה (יפ"ת):

נסה אותו בודאי דרש נסה לשון בריחה שמה שהצריכו להיותו נודד לארץ המוריה הוא משום שלא יאמרו שנתערבב מיד בגזירת ה' וקיימו בלא מחשבה. וא"כ לא תודע אז פעולת אברהם כל כך. משא"כ עכשיו שהיה לו זמן לחשוב בדבר ולמצוא טענות ההתנצלות. ועל כל זה לא חזר בו. זה יורה על תכלית אהבתו לשם ית' (יפ"ת):

הממו ערבבו שניהם לשון בלבול תרגום עיר הומיה קרתא מערבבתא:

בשני מקומות דימה משה עצמו כאברהם. כה"ג אי' נמי בד"ר פ"ב. ושם נתבאר ענין השני מקומות. האחד במ"ש הנני לכהונה ומלכות והשני במה שאמר אברהם ה' אלהים מה תתן לי א"ל רבש"ע אם מתבקש לי בדין שיהיה לי בנים תן לי. ואם לאו ברחמים וכו'. ואף משה כך אמר ה' אלהים אתה החילות וגו' אם מתבקש לי בדין שאכנס לא"י אכנס. ואם לאו אכנס ברחמים. א"ל הקב"ה אל תתהדר לפני מלך כו'. ופה הלשון קצר באגדה:

הנני לכהונה הנני למלכות. שהנני הוא לשון זימון כדפרש"י רמז לשני עבודות גדולות אלו אשר אברהם זכה לזה. ומשה נתבשר ברמז אל תקרב הלום שלא יזכה אליהן (יפ"ת) ועיין עוד לקמן:

זכה לכהונה נשבע ה' כו'. דמיירי באברהם כדלעיל פרשה מ"ו:

א"ל הקב"ה אל תקרב הלום כו'. בודאי מלך היה. אלא לו ולזרעו קאמר וכדאי' בפי"ב דזבחים מיהו בכהונה פלוגתא דתנאי היא בפרק הנזכר אי משה בעצמו היה כהן אם לאו. ועיין בויק"ר פ' י"א ובש"ר פ"ב:

והזר הקרב יומת וזה מוכרח שהוא לשון הקרבת קרבן כי על ההגשה בלבד אין חיוב מיתה כלל (ספר ת"נ):