עץ יוסף על בראשית רבה נה:ד

אברהם הרהר כו'. שהוא עצמו הרהר לומר שמא פגם בחטא במה שלא הקריב קרבן. ואז בא לנסותו:

על דעתיה דר"א. פי' לדעת ר"א דקאמר לעיל פ' נ"א וה' הוא ובית דינו דייקינן נמי מדקאמר והאלהים ולא אלהים דהוא ובית דינו (יפ"ת):

מה"ש אמרו כו'. אף שבאמת לא נחשב זה לחטא בעיני ה' כי הוא יודע תעלומות שכוונתו רצויה לש"ש. אלא דמה"ש קטרגו בזה. ובא להשקיט פיהם בנסיון (נזה"ק):

יצחק וישמעאל היו מדיינים ס"ל כדאית' בפדר"א דישמעאל בא באותה הלילה ממדבר פארן לראות את אברהם (יפ"ת):

שנמלתי לי"ג שנה והיה בידי סיפק למחות ומ"מ לא מחיתי כדאמר בסמוך. ומ"מ אמר יצחק שהוא חביב שנמול לשמונה. כי חביבה מצוה בשעתה. ועם כל זה חזר ישמעאל ונתאמץ בטענתו הראשונה והכריח דהוא עדיפא ממילה בזמנה כי זה אינו זכות ליצחק כי מתנה הוא שנתנה לו ולא יחזיק טובה לעצמו. ואז הודה יצחק בזה ובקש שיאמרו לו לחתוך אחד מאבריו כדי שיהיה לו ג"כ זכות כישמעאל (יפ"ת):

מיד והאלהים נסה את אברהם ואע"פ שיצחק לא התחייב עצמו אלא בחתוך אבר. האלהים נסהו בשחיטה למה שנודע לו ית' כי לא יעכב. ומינה ידע ישמעאל מעלתו עליו שבעתים:

כל מה שהלוית אמר לשון הלואה לפי שכל המצות בעולם הזה הלואה אצלו יתב' לפרעון לעוה"ב ע"ד מלוה ה' חונן דל:

בן ל"ז שנה שהרי ע"י העקידה מתה שרה כדדרשינן מסמיכות וממספר ימיה נודע שהיה אז יצחק בן ל"ז כי בת צ' היתה כשילדתו ובת קכ"ז היתה כשמתה: