עץ יוסף על בראשית רבה נג:ב

וכי אפשר כו' יותר מבוראו. שהרי כל שלימות הצדק והיושר מושפע לאדם מבוראו:

וכי אפשר לאדם להיות טהור כו' כי בשום אופן אי אפשר שיוסיף העלול מעלה על עילתו:

אותן מלאכים כו' מייתי זה למילף מילתא בק"ו מאלישע שאע"פ שהיה ב"ו נתקיימו דבריו כ"ש דברי הקב"ה וס"ל שאמר כן מעצמו דרך ברכה. וכדי להכריח זה מסיק ומייתי הא דדרשי' דהשונמית התרעמה על אלישע על מה שלא אמר זה גם כן למועד הזה. ואי סלקא דעתך שאמר כן מפי ה' מה תלונתה עליו אלא ודאי מעצמו אמר כן ושפיר איכא ק"ו (נזה"ק):

אמרו לה למועד אשוב כו'. ביאור הענין כי מה שהבטיחה המלאך לשוב אליה בשעת לידתה היא להיות פקידת לידתה דרך נס לפי שכבר היתה זקנה. לכן אע"פ שהיתה מקבלת הריון מ"מ נמנע כח הלידה בטבע לפי שכבר נתכווצו בני מעיה באופן שבטבע לא היה לה כח הלידה בבן של קיימא לכן הוצרכה להשגחת הנס בשניהם. בעיבור ובלידה מחמת זקנתה. ובפדר"א מבואר שגם אשה השונמית היא היתה עקרה וזקנה הבאה בימים. לכן התרעמה על אלישע על כי לא הבטיח אותה לשוב אליה גם בפקידת הלידה דרך נס להיות לה כח ללדת בן של קיימא ולא נפל. שעל זה אמרה אל תכזב בשפחתך שלא לתת לי אלא בן של קיימא. ובאתה ללמד מוסר מענין המלאכים המבשרים לשרה שעשו ג"כ כזה (נזה"ק):

ודבריו של הקב"ה אין מתקיימים בתמיה: