עץ יוסף על בראשית רבה נא:ד

חמשת הכרכים נראה דארבע גרסי' דהא מקראי משמע שנמלט צוער ושמא דעת רז"ל שאחר שיצא לוט מצוער נהפכה. ומ"ש הכתוב ויהפוך לאו בבת אחת:

והפכן מלמעלה למטה ממש והיינו ויהפוך. דאי שהשחיתן. כבר נאמר שהמטיר עליהם גפרית ואש ופשיטא שנשחתו. ומשום דבעי לאתויי ראיה מקרא דבחלמיש אקדים לומר דהיו יושבות על צור אחד. והא דכתיב הפך משורש הרים שלכל אחד היה גבעה בצור בפני עצמה וקרי להו הרים:

הה"ד בחלמיש שלח ידו כו' ולא אשכחן הפיכה בהדיא רק בסדום ועמורה. הילכך משמע טפי דבהכי איירי (יפ"ת):

ח"א בחלמיש שלח כל היד. וח"א בחלמיש שלח אצבע קטנה שהוא אחד מה' אפיק למ"ד מחלמיש. כצ"ל וכן הוא בספרים המדויקים ובילקוט וה"פ דחד מפרש בחלמיש כמשמעו מלשון צור. והמכה היה כל היד. ואידך ס"ל דחלמיש כמו בחמש וענינו באצבע החמישי לבד דמדלא כתיב בהדיא לשון צור דריש מיניה נמי הא:

צמחי אדמה העשבים הגדילים בתוך האדמה בלא זריעה או כמהין ופטריות. כי גם זה נשחת כי הקיטור והאידים שחתו את האדמה מכל וכל עד שנעשתה חריבה ויבשה בלתי יכולה לקבל את הצמחים בתוכה:

עד עכשיו כו' כי האויר שבה נשחת מאד עד שגם המטר נשחת בעבור זה:

ויתן בערוגה אחרת אינה מצמחת. כצ"ל (א"א):