עץ יוסף על בראשית רבה נ:ד

סורו נא אפי' איני כדאי. כלו' נא תעבורו על מדת כבודכם לבא אלי אע"פ שאיני כדאי לכך. מפני שהכיר בהם שהם אנשים חשובים כמ"ש לעיל סי' ב':

ר' הונא אמר עקמו כו'. כלו' שילכו אחורי הבית מן הצד כדי שלא יהיו נראים באים אצלו כי הם הסכימו להשבית רגל האורחים מביניהם:

אברהם מקדים כו'. ה"ל ללמוד מאברהם כמו שלמד ממנו הכנסת אורחים ולשון ללינה אצל אברהם ל"ד:

מקפיד על טנופת ע"ז. שהערביים היו משתחוים לאבק רגליהם. ואלו נדמו לו כערביים כדלעיל פ' מ"ח. ולכן מהר לרחוץ רגליהם. ולוט שלא היה מקפיד לא חש להקדים בדיבורו הרחיצה אע"פ שבמעשה תקדים ללינה (יפ"ת):

כדי שיצאו ביום המחר לרחוב ויראו אבק על רגליהם. שלא יאמרו היכן לנו. אלא יסברו שבאו עכשיו:

ממאנין בקטן שעל דבריו אפשר לסרב. ולכן בלוט מיאנו. אבל בגדול אין ממאנין שיש לקיים דבריו בגזרת שלטון. ולכן באברהם אמרו מיד כן תעשה:

אף וצרה ויפצור נוטריקון לשון אף וצרה. והכעס היה למראה עינים כדי שלא ירגישו הרואים שהיה מזמינם. בחשבם שהיה מתקוטט עמהם על איזה ענין:

הדא מסייע דלדידיה ניחא דאשמועינן שעשו כדבריו שעקמו הדרך. אבל למ"ד אפי' איני כדאי למה לי ויסורו (יפ"ת):

בביתו של א"א היה. ומשם למד לעשות משתה גדול:

מצות גדולה פי' מריבה גדולה היתה שם על עסקי המלח. שאמר לאשתו תן מעט מלח לאורחים אלו. וא"ל מה זה שתחפוץ להנהיג פה מנהג הכנסת אורחים שאינו מנהג המקום. ודרש מצות לשון ריב ומצה. ומ"ש שהריב היה במלח הוא מדנענשה ותהי נציב מלח: