עץ יוסף על בראשית רבה מט:ב

איזהו סוד פי' איזו סוד ה' הנזכר כאן שכל המצות ג"כ נקראו סוד שלא נגלו עד משה. ומשני דסוד זה אינו רק סוד כ' דורות שהוא סוד המילה שניתן לאברהם אבינו. וכדמסיים ובריתו להודיעם והיינו ברית מילת אברהם וכדכתיב ואתנה בריתי ביני וביניך ויראיו זה אברהם דכתיב ביה כי ירא אלהים אתה. ואומר יראיו בלשון רבים עליו ועל זרעו הדומים לו (יפ"ת):

אם תמול תטול סוד ה'. מדקרי ליה סוד ע"כ לרמוז ג"כ שהזוכה לה יזכה לחשבון סוד וכיון דסתמא קאמר דרש כל מלין דמספר שבעים (יפ"ת):

הואיל משה באר וכדפרש"י בחומש בע' לשון פירשה להם. ופי' כן משום דבאר משמעו ביאור שלם. ואם אינו בכל לשון עדיין יצטרך ביאור לבעלי אותו הלשון:

בזכות מילה וה"פ סוד ה' דהיינו הנך מילי שחשבונם סוד הוא ליראי ה' בזכות בריתו להודיעם:

דיו לעבד שיהא בסוד רבו. כ"ה גי' המת"כ וגירסתנו שיהא כרבו כי שם שדי רמז במהול. כי טרם ימול יש לו שי"ן ודלי"ת ובהמולו מגלה היו"ד ונשלם השם הקדוש כדאי' בתנחומא סדר שמיני:

ומי ימול אותי ר"ל שתאמר לפניו א"כ שע"י כן אדמה לך מי ימול אותי שאהיה ראוי לכך. ע"כ אמר לו אתה בעצמך כי אין בדורך ראוי לכך זולתך (אלשי"ך):

שהיה זקן וידיו רותתות ופחד פן יחבל בגופו. והיה נס אלהי שעזרו ה':

בתחילה היה כו'. בתחלה היה נגלה אפי' ליראים. ושוב נעלם ולא נגלה רק לישרים דעדיפי מיראים. ונגלה להם ברוה"ק. ושוב נעלם מהם ולא נגלה רק לנביאים גמורים ששורה עליהם נבואה מפורשת. וסבת ההשתנות בבחינות הדורות שהיו מתמעטים והולכים. ובתחלה למעלת הדור היה הסוד נגלה אפי' ליראים ושוב הספיק הגלותה בישרים. ושוב בנביאים לבדם כי דבר ה' היה יקר דור אחר דור. כמו שאח"כ נסתם כל חזון (יפ"ת):

ישר מן הישרים פי' מן הישרים שעליהם נא' מישרים אהבוך והם האבות כדאי' בחזית (יפ"ת):

אוסיא פי' שדות וכרמים:

פטריקון שלו פי' מן החשובים שלו. והמעריך פי' מנחלת אבותיו:

לא היה מעכב בידי כ"ש באלו אילני סרק. ואין צריך לאמלוכי ביה. ומ"מ ומה בכך ונמלך בו כדי לחלוק לו כבוד בהיותו אוהבי וידידי:

אף כך אמר הקב"ה כו'. אבל מ"מ מה בכך ונמלך בו כדי לחלוק לו כבוד בהיותו אוהבי וידידי. והיינו דכתיב בתריה ואברהם היו יהיה וגו' כי ידעתיו וגו' שלכך בא לספר בה בשבח מעלתו של אברהם כדי לבאר שראוי לחלוק לו כבוד ליטול ממנו רשות (נזה"ק):

למלך שהיה לו כו'. מדקאמר המכסה אני מאברהם משמע הא מאחר אכסה. לכן אמר באדם ונח שמתוך חיבתן היו בעלי סודו תמיד. ובשניהם אירע פעם אחד שנעשה הדבר חוץ מדעתן. ובאברהם אע"פ שעלה במחשבה לעשות ג"כ שלא מדעתו אמר שאין ראוי לכסות ממנו שאין חיבתו שוה לאחרים כי היו יהיה וגו' (ועיין ביפ"ת ובנזה"ק באורך):

והוציאו חוץ לפלטין לדחותו משררתו באיזה עילה. לבל יהיה לו עוד פ"פ בהנהגת המדינה ויוכל המלך לעשות כחפצו ורצונו:

השני שהיה חביב עליו יותר לא רצה להעבירו משררתו לגמרי אלא רק לפי שעה בא עליו באיזה עילה לחובשו בבית האסורים להיות עכ"פ כנדחה משעתו לפי שעה באותו הפרק. באופן שלא יהא נצרך אז להסכמת דעתו ורצונו:

ספרגום פי' חותם:

כך אדה"ר ויגרש את האדם. שטרם חטאו לא היה דבר שהיה עושה ה' חוץ מדעתו כי היה מדעתו מקיף כל הידיעות מכל ענייני המציאות כי היה מדובק בשכינה. ועתה אחרי החטא נפל ממדרגתו ונעלם ממנו השגתו הגבוה. ובנח שלא היה כדאי לראות במפלתן של רשעים. ועוד כדי שלא יבקש רחמים בראותו זאת לכן סגר בעדו. אבל אברהם אוהבו לו הודיעו תחלה את כל. כי היה ידיעתו מקפת את כל במחזה הנבואה:

משל למלך כו'. גם זה על דרך ההיא דלעיל לר"ש בר נחמן משלו לסנקתדרוס שעיקרו לא נעשה אלא לגלות לו הסוד כי הוא יועץ למלך ועל פיו יצא ויבא:

סנקתדרוס סיקריטארי' בלע"ז (מעריך):

יש שם לוט והיינו דכתיב המכסה אני מאברהם בהיותו שם לוט בן אחיו. ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו' כלו' בהיותו חביב לפני כל כך ראוי להמציא תקנה בזכותו גם ללוט בן אחיו. ולכך ראוי לגלות לו כדי שינצל ע"י תפלת אברהם:

ורבנן אמרי דה"ק כבר קראתי אותו אביהם של כל העמים שנא' כי אב המון גוים נתתיך ואין ראוי לדון את הבן חוץ מן האב בהיות האב חביב עלי כל כך. והיינו דכתיב בתריה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ ובאשר כולם נתברכו בו נקרא אב המון גוים לפיכך אינו ראוי לדונם חוץ מדעתו בהיות נקרא אביהם:

מ"ת גליתי לו כו'. וכדלעיל פרשה מ"ד וע"ז אמר כי ידעתיו במצות התורה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' הוא דרך התורה ועבור זה גליתי לו גם הגיהנם להיות זהירים וזריזים במצות ה' מפני יראת העונש. והרי דינה של סדום למחר ואיני מגלה לו הדבר שהיה בהשגחה פרטית בעונש עון כי הרי בזה יהיה אזהרה יתירה לבניו ממה שראה בדורו מהשגחת דין הרשעים בגפרית ואש שהוא כעין עונש גיהנם וכדלקמן פ' נ"א (נזה"ק):

ר' אחא כו'. כלו' לכך המכסה אני שכבר גילה לו הכל ולא כיסה ממנו אפילו הלכות דרבנן המתחדשים לעתיד כהלכות ערובי חצרות וכן כיוצא בזה שם חדש של ירושלים כל ההלכות שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד (נזה"ק):

אפילו הלכות ערובי חצרות עיין לקמן פ' ס"ד. ועיין מ"ש בתנחומא ריש סדר לך לך:

אפילו אותן הלכות כו'. אפשר דדייק לה מדכתיב מצותי חקותי ותורותי דמשמע המיוחדת שאני מחדש תמיד (יפ"ת):