עץ יוסף על בראשית רבה מח:ז

ישב כתיב בקש לעמוד כו'. דלשון ישב חסר משמע ישיבה חסירה שאינה ישיבה גמורה. לכך דריש שאז בקש לעמוד. וממילא בזמן שהתחיל לזקוף עצמו לא היה לו ישיבה גמורה. וכן כיוצא בו כל היכא דלא הוי ישיבה גמורה לא כתיב אלא ישב חסר (נזה"ק):

אתה סימן דכל מה שאירע לאבות סימן לבנים כדלעיל פ"מ:

והן יושבים לכבודי כלו' לפי שהם יושבים אז לכבודי לקבל עליהם עול מלכות שמים לכן אין להקפיד ואפשר דצ"ל והן יושבין ואני בכבודי עומד עליהן (הרד"ל):

אלהים נצב בעדת אל. בבתי כנסיות כדאמרי' בפ"ק דברכות מנין שהקב"ה מצוי בביהכנ"ס שנא' אלהים נצב בעדת אל ופרש"י בבית מועדו:

איטימוס פי' הערוך מוכן ומזומן. להיות עתידים מתורגם דיהוין אוטימוס. כלומר שהוא כעומד כביכול מוכן להשלים בקשתם וחפצם כדרך העומד אצל היושב. וכמד"א ונצבת על הצור שפי' שהיה משה רבינו ע"ה מוכן להקביל פני השכינה. אף אלהים נצב בעדת אל היינו שעומד מוכן להשלים בקשתם לפני תפלתן וכדכתיב והיה טרם יקראו ואני אענה (נזה"ק):

על כל שבח ושבח. דלא מיבעי כשקורין ק"ש. אלא אפילו בכל שבח ושבח בעלמא משרה שכינתו עליהם לשמוע בקולם ולהגן בעדם (יפ"ת):

ואתה קדוש יושב ומה שאמר יושב. אפשר לשון עכבה כמו וישבו בקדש (יפ"ת):