עץ יוסף על בראשית רבה מח:יא

דהדא פיתא מזוניתא דליבא. שאין הלב מתחזק כי אם בפת לחם. ולכן עיקר הסעודה נקרא ע"ש הלחם כי הוא יסוד הכל. ולכן אמר אברהם ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אף כי הביא גם שאר מאכלים בן בקר רך וטוב וחמאה וחלב. והכוונה בזה להורות מוסר כי די לאדם לחיותו בפת באין צורך לענינים מותרים אשר אינם עקרים לכח החיות:

אין יצה"ר שולט במלאכים. שאינן בעלי בחירה. ואע"פ שהוא חשבם לאנשים רוח ה' נוססה בו לכוין האמת בדברו (יפ"ת):

מיום שברא כו'. שרוח ה' נוססה בו ואמר בלשון שיסבול ג"כ פירוש זה שמיום שברא כו':

מזומנים לבא אצלי כי צדיק יסוד עולם והכל נברא בשבילו. וביחוד מלאכים אלו שבאו לבשרו ולרפאותו ולהציל בן אחיו. מתחלה נבראו בשבילו. והרמז במאמר על כן דרמיז להקב"ה בג"ש דויהי כן ה' עמכם (יפ"ת):

אנו אין לפנינו כו'. דה"ל למימר כן נעשה. לזה דרש דה"ק בלשון רמז אנו אין לפנינו אכילה ושתיה כו':

לעשות עוד סעודה לשמחת בן הנולד לך כאשר דברת לעשות סעודה לפנינו. ואברהם הבין כוונתם שמודים לבקשתו ויעשה סעודתו כאשר דבר שהם נשמעים לו: