עץ יוסף על בראשית רבה מד:ז

משם נתירא על שהרג את בניו. ונתירא שמא יקללנו וכדאי' בתנחומא וה"פ אל תירא משם כי אנכי מגן לך לגלות אזנו ברה"ק כי יצא הדבר מאתי בהיותם רשעים ושכרך הרבה מאד במה שביערת קוצים מן הכרם (נזה"ק):

הה"ד ראו איים כו'. דלעיל מיניה כתיב מי העיר ממזרח צדק וגו' דמיירי באברהם ומפרש ראו איים שהיו אברהם ושם מסויימין בעולם ומפורסמים כאיים בים. לפיכך וייראו שנתייראו זה מזה כדמסיק:

שהרגתי את בניו כמ"ש כדרלעומר מלך עילם. וכתיב בני שם עילם:

שהעמדתי רשעים שעמדו להכעיס להקב"ה ולהרוג את אברהם:

זה שרוי בקיצו של עולם. שארץ מולדתו של אברהם היה בעבר הנהר וזה היה שרוי בקיצו של עולם בירושלים כדכתיב ומלכי צדק מלך שלם. ועל שמתחלה היו דרים רחוקים זה מזה לא היו מכירין זה את זה בצדקתם. ולפיכך נתייאו שמא ישטום אחד את חברו. אבל לבסוף קרבו ויאתיו כלו' שסיבב ה' הדבר לקרבם יחד בקריבות הלב שנעשו אוהבים ורעים עד כי איש את אחיו יעזורו. זה עוזר לזה בברכות וזה עוזר לזה במתנות כו' (נזה"ק):

חרש זה שם בן נח. כצ"ל. כן הוא בילקוט. שאע"פ שנח עשה את התיבה מ"מ שם בנו היה מתחזק עמו במלאכתו (יפ"ת):

את צורף זה אברהם. שהיה צורף את הבריות לקרבן אל השכינה מחיבת פרסום הנס (נזה"ק):

את הולם פעם הולם בפעם אחת מלשון והלמה סיסרא:

שהחליק פטישו רמז לתוכחות והוכחות שהיה לו עם בני דורו (מת"כ) כלו' ששנס מתניו לקרוא בשם ה' עד שהביא כל העולם שכם אחד להכיר את ה' בפעם אחת (שכן צ"ל בפעם אחת מת"כ כדאי' בילקוט). ואמר והלם כל באי עולם כו' הוא משל על שכלו הטוב שבו הוכיח כל באי עולם:

את שם במצות כי אין ספק שאברהם היה יותר מלומד במצות משם:

לא ימוט אברהם שבזכות זה לא ימוט לעולם. כמ"ש תהלים ט"ו עושה אלה לא ימוט לעולם ודרשו בשוח"ט על אברהם: