עץ יוסף על בראשית רבה מג:ב

אוטם אזנו כו'. באברהם מיירי כדלקמן בפרשה מ"ח כי לקנאתו בדמעות העשוקים כשראה מה שנעשה ללוט שלא כדין שם נפשו בכפו כדרך השלמים לסכן עצמם אולי יוכלו להושיע העשוק כענין משה עם המצרי (יפ"ת):

הן הוריקו פנים. פי' שכעסו כנגדו. ודרך הכועס פניו מוריקות או מתאדמות. והא דכתיב וירק את חניכיו היינו שהוא היה סיבה לדבר במה שאמר להם שילכו עמו(נזה"ק):

אברהם הוריק פנים. שנעשו פניהם מוריקות. שהם חסו על נפשם ולא רצו בכך:

על קידוש שמו. להציל עשוק מיד עושקיו שאין קידוש השם גדול מזה (יפ"ת):

בכלי זיין הוריקן ופי' זיינן בכלי זיין היך מד"א והרק חנית שהוא לשון זיון:

באבנים טובות כו' כלומר שנתן להם כל טוב כאבני ירקרק עד שנתרצו לבא עמו. ובתנחומא קאמר שהוריקן בזהב כדי שלא יתנו עיניהם בממון. פי' שלא יבוזו איש לו שדעתו להשיב כל הרכוש להמלכים כמו שעשה:

בפרשת שוטרים הוריקן זירזן שכל הירא ישוב לביתו. וכן אי' בתנחומא דבר אחר וירק שהוריקן בדברים שכתוב בתורה מי האיש הירא כו' כיון ששמעו כך כו' וחזרו להם כולם ולא נשתייר עם אברהם אלא אליעזר בלבד שהיה כשר. א"ל הקב"ה לאברהם הוא ילך עמך שאני נותן לו כח של שי"ח וכאילו אף הם יוצאים עמך. וכן את מוצא שאליעזר בגימטריא שי"ח:

בעלי חניכתו כינוי. פי' שנקראו בשמו שהגרים נקראים בשמו כי הוא תחלה לגרים. גם יתכן שהכוונה צדיקים כמותו:

אליעזר לבדו היה בתנחומא דייק לה מוירדוף ולא קאמר וירדפו. ונכון הוא (יפ"ת):

שם עכ"ם הוא כדכתיב ואת האחד נתן בדן:

ומכה מלפניה כו'. היינו מ"ש בפרק חלק כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו. ראה בני בניו שעתידין לעבוד עגל בדן. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר מדן נשמע נחרת סוסיו. ופי' מלפניה עד שלא היה העגל ההוא בעולם דהיינו בימי אברהם. מלאחריה אחר שנתבטלה דהיינו בימי נבוכדנצר שכבר גלו עשרת השבטים ועמהם גלה העגל מדן. מ"מ גרם שמשם נשמע פחד נחרת סוסיו (יפ"ת):