עץ יוסף על בראשית רבה מב:א

והוא חורש בהר. שבהר קשה יותר לחרוש:

לטובתי נשברה רגל פרתי. וכן הלשון בויק"ר פ"ה אצל אבא יודן. ושם הכוונה על שמצא אוצר רב ע"י נפילת הפרה. וכאן הכוונה על שהיה בדעתו לעזוב מלאכתו ובית אביו לילך ללמוד תורה וכשנשברה רגל פרתו ולא היה לו במה לחרוש עוד. אמר הרי הגיע העת לילך. וזהו טובתי. ורגיל בדברי חז"ל למשל על רעה שהוא לטובה (יפ"ת):

אצל ריב"ז ללמוד תורה. ומפני עניותו שלא היה לו מה שיאכל היה אוכל קוזזות אדמה. ופרש"י קוזזות פי' קציצות חתיכות:

לנדותו מנכסיו שלא יירש עם אחיו. שחשב שהליכתו ממלאכתו להיות מיושבי קרנות ועלה לפני ריב"ז לנדותו בהסכמתו:

בן ציצית הכסת כו'. כולם שמות גדולי ירושלים:

זה אמרפל וחביריו. שעדיין לא היה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה (תנחומא). וזהו לשון פתחו:

זה לוט כו' זה אברהם. שעיקר כוונתם בשביל לוט כדי שיבא אברהם דודו לגאלו ויפול בידם וכדאמר ר' אחא בסמוך סי' ד':

חרבם תבא בלבם. כלומר מה שחשבו לעשות לאברהם נהפך עליהם:

נתונים לך במתנה. משום דהיה ת"ח. אי נמי על שאחיו יעצו את אביו לנדותו מנכסיו כדאיתא בפדר"א לכן רצה אביהם לעשות להם כאשר זממו:

הם עלי חרם. כדי שלא יהנה מד"ת ולא רצה ליטול אלא שוה כאחיו:

ד"א חרב פתחו רשעים ודרכו זה אמרפל וחביריו. כל זה מיותר ולא גרסינן ליה: