עץ יוסף על בראשית רבה מא:ח

כעס היה לאברהם. שהקב"ה כעס עליו שאמר לכל הוא מדבק כו':

וללוט אחיו אינו מדבק. דמ"מ לא היה ראוי לדחותו בשתי ידים אלא שמאל דוחה וימין מקרבת כדי שיחזור בו. דאם היה עם אברהם היה מתבייש מאברהם ולא הוה פקר נפשיה כל כך (יפ"ת):

לזרעך נתתי דהיינו זרע ממש והוא מדביק את לוט בן אחיו שחושב שמאחר שאין לו זרע זה שהוא משאר בשרו מיקרי זרעו א"כ ילך ויביא ב' אורחים מן השוק שמאחר שאינו זרעו ממש אין הפרש בין זה לזה (יפ"ת):

לזרעך נתתי בין הבתרים נאמר לו כן. וזה היה תחלה לדעת ס"ע כמ"ש פל"ט סימן י':

פרסתקין אסופות (רש"י):

גרש לץ כו' שהיה מתלוצץ על אברהם שהיה מובטח להוליד לעת זקנתו. ויצא מדון המריבה שהיתה ביניהם. וישבות דין וקלון היא המריבה והקלון שימשך ממנה בהיותם קרובים ומתקוטטים (יפ"ת):

הקב"ה אוהב כו' ופירושו האוהב לטהר לב וגם ריע לבעל החן הוא המלך:

ומי שיש לו חן כו'. וכאילו כתיב איש חן שפתיו (יפ"ת):

זה אברהם טהר הלב ואיש החן הנזכר הוא אברהם:

אברהם אוהבו אברהם אהב אותי. וממילא שמעינן שהקב"ה ג"כ אוהב לאברהם. שכל המקרב עצמו יקרבוהו יותר מלמעלה. וזהו שהוכיח שנעשה אברהם אוהבו של הקב"ה (יפ"ת):

גבורות וחין ערכו מייתי סייעתא שהאיש החן הוא אברהם דכתיב ביה וחין ערכו וכמו שדרש לה בתנחומא סדר זה בענין המילה על אברהם (יפ"ת):

נעשה לו הקב"ה כריע. סיומא דלעיל דקמפרש רעהו מלך על אברהם שעל היותו בעל חן נעשה לו הקב"ה ריע:

ומתוך אהבתו חוזר לתחילת הדרשא השייך כאן אוהב טהר לב (יפ"ת):