עץ יוסף על בראשית רבה מא:ב

בראתן מכת ראתן:

שהאשה רעה לו תשמיש אשה. פרש"י הטעם משום שהחולי הזה מחליש האדם מאד עד שכמעט נופל ותשמיש מחליש ג"כ לפיכך חולי זה קשה לו מאד:

ובו לקה פרעה. על שרצה לבא אצלה לקה באופן שלא יוכל. ועיין תנחומא כאן:

אפי' קורות ביתו. דריש ביתו כמשמעו שגם ביתו לקה וכמפורש בתורה שהבית לוקה בנגעים. ונכון להגיה כאן קירות ביתו. וכמ"ש ברש"י בחומש כותלי ולא קורות:

והכל אומרים על דבר. דורש על דבר כמשמעותו מלשון דבור ואמירה שבאשר ראו מכה כזה שהוא חוץ ממנהג הטבע היו אומרים שזה בודאי על דבר ששרה היא אשת אברם ולא אחותו שאברהם לא אמר אחותו אלא מפני היראה:

עלו דטולמוסין כו' פי' עבדי פרעה החצופים והרקים נכנסו בשליחות לחלוץ מנעלה ולהשכיבה במטה בעל כרחה (רש"י והערוך) דר' ברכיה מפרש את ביתו אנשי ביתו. לזה אמרו שבאו עבדיו כו' לכן נלקו עבדיו בנגעים לבל יוכלו להתקרב אצלה מכאב הנגעים (נזה"ק):

וכל אותו הלילה כו'. שבאה בטענה ואמרה אברהם יצא מארצו בהבטחה. שהשי"ת הבטיחו ואברככה ואגדלה שמך. ולשרה לא הבטיח אלא האמינה ובטחה בנבואתו. ואם היה אברהם ג"כ בתוך הצרה היתה שרה בוטחת ומאמינה על הבטחת השי"ת לאברהם. והיתה גם היא נצלת על ידי הבטחתו. ולא כן עתה שאברהם חוץ לצרה. והשיב לה הקב"ה לא בעבור הבטחה אני עושה. אלא תפלה אני שומע. וגדול שכר המאמין משכר המובטח ויתקדש שם שמים על ידך:

סירה בית הסוהר שנלקחה בעל כרחה:

ומגלב בידו שוט לסוס ומתג לחמור תרגומו שוטא לסוסיא ומגלבא לחמרא (מוסף הערוך):

אין אמרת מחי כו'. וזהו על דבר שרי שאמרה ודיברה שיכה והכה. וגם דורש על דבר שרי אשת אברם שדיברה ואמרה אשת אברהם אני:

וכ"כ למה פי' הרי היה סבור פרעה שבהיתר לקחה. אלא שהיתה אומרת אשת איש אני שכאשר ראתה שלא הועילה במ"ש אחי הוא גלתה הסוד שהיא אשתו:

אין אמרת מחי כו' וענין השאלה הוא שאם ח"ו היתה שרה מתרצת אליו לא היה המלאך עושה לו מאומה:

בעיצור עצירת נקבים וכמו שפרש"י שם:

על דבר לגז"ש. שאחרי שהעונש הוא מדה במדה נגד החטא. ואחר שחטאם אחד א"כ עונשם אחד ג"כ: