עץ יוסף על בראשית רבה לט:טז

אחד לבשורת הארץ. והוא אותו שבנה בעברו עד מקום שכם כדלעיל (יפ"ת):

ואחד לקניינה פי' לזכות שיהיה לו קנין בארץ. והוא אותו שבנה באלוני ממרא שבחברון כשאמר לו קום התהלך בארץ (יפ"ת):

ואחד שלא יפלו בניו בעי. והוא השני שבנה כשנעתק ההרה שצפה שעתידין בניו להנגף בעי בעון עכן. ומה שהקדים הג' שהוא לקנין הארץ משום דמאריך בדרשה בענין המזבח דעי שבקיה לבסוף (נזה"ק):

שלא יפלו בניו בעי שנאמר והעי מקדם ויבן שם מזבח:

זכותו של אברהם דריש לשון עליה ויעלו עפר וגו' לשון עליית זכרון:

מלמד שהקריא כו' שקריאתו כאן היה לצורך אחרים שבזה הקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה. ר"ל שפירסם מציאות אלהותו והשגחתו בעולם (נזה"ק). וגיר' הילקוט ויקרא בשם ה' צלי. ד"א ויקרא בשם ה' התחיל כו'. תחלה פירש ויקרא צלי שהתפלל שלא יפלו בניו בעי ואח"כ דורש שהקריא שם ה' בפי אנשי דורו:

ד"א ויקרא התחיל כו'. דלפירוש קמא לאו בגירות ממש מיירי אלא בהודעת פרסום שמו לבד והד"א מפרש שהתחיל מגייר גרים ולהכניסן תחת כנפי השכינה לשמור מצותיו ולהתדבק בדרכיו ממש:

הלוך ונסוע הנגבה שתמיד היה חושב ומחקה (לשון חיקוי ודמיון) בדעתו ענין עבודתו בבהימ"ק וכדלעיל פרשה י"ט שאברהם התחיל להוריד השכינה משמים. וביהמ"ק נקרא נגב וכמ"ש יחזקאל סי' כ"א אל יער שדה נגב. והנמשל והטף אל מקדשים ע"ש: