עץ יוסף על בראשית רבה לח:י

אחד מן הדברים כו'. עיין בתנחומא סדר שמות סימן כ"ב. ובפ"ק דמגילה דף ט'. ובמס' סופרים פ"א. ובילקוט ריש סדר בראשית ולעיל פ"ח:

הבה ארדה ואבלה כתבו לו זה במקום נרדה ונבלה. שלא לתת לו פתחון פה לומר שתי רשויות יש:

משפתם אעשה נבלה. שתנבל עצתם וכדמפרש. או פירושו שיהרגו זה את זה כדמפרש ויהיה ונבלה לשון נבלה:

קולב ובערוך גורס כולב בכ"ף תרגום ואת קרדומו וית כולביה:

מגרופי פי' רחת:

הוה מחי ליה כו'. וחבירו היה מכה בו ופוצע כו':

הלכו להם בני צור כו' ס"ל שטרם בואם בבקעה היה לכל אחד מקום מיוחד כדכתיב מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם לגוייהם ומדכתיב ויפץ משמע שבערבוביא נפוצו מבבל על פני כל הארץ ולא הוליכם איש לארצו לכן אמר ר"י שלא חזר איש לארצו אלא בני צור לצידון ובני צידון לצור. ולפ"ז מ"ש תחלה בארצותם לגוייהם לאו ארצות דהשתא:

מצרים תופסת לארצו. הגי' מוטעת וכצ"ל ונמצאים תופסים לארצם. פי' הבאים מחדש הם תפשו הארצות בשמם הקדום (הרד"ל):

כאו"א תופס ארצו כו' כל א' חזר לארצו הראשונה ממש. ומ"ש ויפץ ה' אותם משם היינו שמהפרדם מיד נמצאו כל אחד בארצו כדמפרש שנכנסו כל הארצות בראשי ההרים המשקיפים אל מול פני הבקעה שהיו שם דור הפלגה. ומשם כל אחת ואחת בלעה ושאפה לה אנשי ארצה (ועיין ביפ"ת ונזה"ק):

אמרי אין ויפץ כו'. דרש ויפץ כמו ויצף שהציף הים מהם שלשים משפחות:

מהיכן עמדו מאברהם. לפי שהוא נתגרה בדור הפלגה ומיחה בידם כדאיתא בפדר"א לפיכך ירש חלקם (נזה"ק):

עמדו מאברהם וזהו ואעשך לגוי גדול כמ"ש במ"ר פ' כ"ב:

תרתין חורנייתא ב' משפחות החסרים משלשים: