עץ יוסף על בראשית רבה לו:א

והוא ישקיט כו'. דרש ר"מ שדור המבול אמרו והוא ישקיט מעולמו מלהיות משגיח בו לעשות הדין בעושקים הרשעים. ומי ירשיע מי ירשיעם לחייבם בדין. לפיכך גם הם לא עשו דין בקרב הארץ באומרם שהעולם הפקר. וכן אמרו והוא יסתיר פנים מעולמו בתשועת הנעשקים והצדיקים לעשות עמהם אות לטובה. ואם הוא מסתיר פנים מעולמו מי ישורנו וישגיח בו לטובה. ולפי שכפרו דור המבול בהשגחה לגמרי אמר שם אליהוא במעניתו שאמרו דור המבול והוא יסתיר פנים וגו' ועל גוי ועל אדם יחד. כלומר בין על גוי כלל האומה ובין על אדם פרטי בשניהם יחד אינו משגיח כלל. ועז"א בעל המאמר שהוא כדיין שמותחין כילה (פי' יריעה) על פניו ואינו יודע מה נעשה בחוץ. ומביא ר"מ ראיה שאליהו אומר זה בשם דור המבול. שהרי כך אמרו דור המבול בפירוש עבים סתר לו ולא יראה. וממילא אף מקרא זה והוא ישקיט וגו' נדרש בדור המבול שאליהו אמר זה בשם אומרו דהיינו דור המבול (נזה"ק):

דייך מאיר בדברים הללו שאין כך כוונת הכתוב כי אינו דומה למאמר עבים סתר לו כי נזכר שם מפורש בשם אומרו. אבל כאן נאמר סתם והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'. וה"ל לפרש ולומר ויאמרו הוא ישקיט ומי ירשיע וגו':

אמרו נתן שלוה פי' חכמים השיבו לר' מאיר. וגירסת ילקוט איוב אמרו לו. ועיין עוד שנויים:

ומי בא וחייבן פי' שהשלוה היה בלי פגע רע וע"כ הרבו להרשיע וגרמו שיסתיר פניו מהם ושפטם כשורה. ובילקוט גרס לא נתן שלוה כו' אלא לחייבם:

זרעם נכון כו'. בדור המבול משתעי שהם הצליחו כל כך ואמרו לאל סור ממנו:

לג' ימים היתה אשתו מעוברת ויולדת כצ"ל. וכן הוא בויק"ר ריש פ"ה. ור"ל שלא היתה מעוברת אלא ג' ימים:

נאמר כאן נכון כו' וניחא ליה למילף מהתם דמיירי בענין אשה. אבל לרבנן ניחא להו למילף נכון מנכון אע"ג דלא מיירי באשה:

רואים בניהם כו'. כמ"ש לעיל ל"ד סי' י"א יולדים ולא קוברים. ובתנחומא סוף בראשית רואים לעצמם בנים וב"ב חמשה וששה דורות. ועיין סנהדרין ק"ח במ"ר פ"ט:

ישלחו כצאן עויליהם מיד שיולדים עומדים והולכים כמו הצאן:

בערביא צווחין לינוקא עוילא. בלשון ערבי קורין לתינוק עוילא. ור"ל דלא תימא דאקטנים קאי דאין זה חידוש כלל אלא בתינוקות מיירי וארשעים הנ"ל קאי (יפ"ת):

ירקדון כאילין שדיא. דאי רקידה בעלמא כבר נאמר ישלחו כצאן עויליהם:

כאילין שדיא כמו רקידת השעירים וכמ"ש בגמרא מענין רקידתם:

צא והדלק שהיא פעולה יותר מבקשת צור או סכין:

שדא שמדין אפשר דהיינו אשמדאי מלכא דשידא:

שקרא תרנגולא ומאז אין יכולת לשדים להזיק:

א"ל זיל גלוג כו'. השד א"ל להתינוק לך השתבח לפני אמך ותן תודה לאל שקרא התרנגול:

דלא קטעת אמא שורי פי' שלא חתך אמי טבורי ואני חלש ומסוכן ואיני יכול להרוג אותך. והיה בו כח לעמוד כנגד השד:

מפחד מן המזיקין ודוגמתו בשלמה מפחד בלילות כדלקמן בבמד"ר:

וכשהסתיר פנים מהם. סיום של דברי חכמים החולקים על ר"מ אלא שהפסיק בדברי ר"ל ורבנן:

מי א"ל שלא עשית כשורה. ופי' ומי ישורנו מי יחקור אחר דינו לומר שעשה כשורה או לא כשורה:

יחד שממנו הושתת העולם. על גוי ועל אדם יחד שוה הדבר לפני ה'. כי כמו שהיה מעמיד עולמו מכל האומה שהוא דור המבול. כך העמידו מנח לבדו. כי ה' יצוה ברכתו ביחיד כמו במרובים. ומביא ראיה מהכתוב ויהיו בני נח וגו'. שנתן להם הויה בעולם למלאות העולם בזמן מועט כפי שיעורו הראשון כי הולידו ששה בכרס אחד וכדאי' בפדר"א פ' כ"ד (יפ"ת):