עץ יוסף על בראשית רבה לד:טו

ברית נחלקה לאוירות. דריש סמיכות שרצו בארץ וגומר ואני הנני מקים את בריתי אתכם. ומפרש שרצו בארץ לשון רצון שנתן חן לארץ כלה בעיניהם. יש ירצה בזה ויש ירצה בזה כדי שיתיישב כל העולם. וע"ז אמר ואני הנני מקים את בריתי שאתן טבע וחוק שיהיו כל האוירים נאהבים בעיני יושביהם:

לעי עוסק:

אילטיס רחוב:

בריך כו' ברוך הוא שהוציאנו מן האויר הרע הזה. היה קורא רשב"ל להן ואמר להן מהיכן אתם אמרו לו ממקום שנקראת מזגא אמר רשב"ל אנכי מכיר מהות המקום ההוא ואין בו מקום ראוי לישוב אלא בין העמודים. ר"ל כמו שיעור בין העמודים ששם היה יושב ושונה ואפ"ה דרים שם בני אדם. וגם נשים אלו קשה עליהם אוירה של טבריא ובחרו באויר מזגא (מת"כ):

יתיב קודמוי כו' היה יושב לפניו ושונה והיה ר"י מסבר ליה משנתו כו':

דאנא גלי כו' אנכי גולה ממקומי ואין דעתי מיושבת עלי שאין האויר שבכאן נוח לי:

גובת שמאי כך שם המקום:

ומה אינון כו' מה הם טיבם של האויר של שם:

כד ינוקא מתיילד כו'. כשהתינוק נולד אנו גובלים עיסה מענבים שלא נתבשלו כל צרכן ומושחין בו מוחו של תינוק שלא יאכלוהו היתושים וינקרו את מוחו. ואעפ"כ היה בוחר באותו מקום ולא היה דעתו מיושבת עליו חוץ למקומו:

לב בוסר בחלקו של חברו. כצ"ל (יפ"ת מת"כ) וכן הוא בירושלמי כי דבר ה' בזה מתרגמינן בסר. ור"ל שכל אחד ימאס ויבזה חלק חברו שישמח בחלקו ולא יחמוד שאינו שלו. ומ"ש אף לעתיד כן ר"ל כמו שהוא בעוה"ז לענין ישוב המקומות כן יהיה לעתיד גם בכל הדברים שיהיה חן דבר על בעליו לבד ולא לאחרים (נזה"ק):