עץ יוסף על בראשית רבה לב:ח

בעצם היום הזה בעצומו של יום דהיינו באמצע היום. ומ"מ אין מוחה כי ה' סגר פי כולם (נזה"ק):

דרגיש ליה ימלל המרגיש ומערער בדבר יבא ויערער:

המה עיקר שבשבילם נצלו כולם. שאילו יצוייר אבוד האדם ח"ו. לא היה חושש לאבוד הב"ח שאינן אלא לתכליתו כדלעיל פ' כ"ח סימן ו' (מת"כ ויפ"ת):

כל צפור כל כנף מיותר שכבר אמר וכל העוף למינהו. על כן דרש לענין קרבן כל צפור שיהיה הכל של צפור שלא יהיה חסר אלא שלם. פרט למורטיא ולקטעיא. מורטין היינו שיבש גפה דהוה ליה מחוסר אבר. ולפי שבהתיבש הגף ימרט ויראה העוף ממורט קרי ליה מורטין. ומורטין וקטעין היינו הך אלא שזה בכנף וזה ברגל. וכדמייתי בפ"ק דקידושין אין תמות וזכרות בעופות. יכול אפילו יבש גפה נקטעה רגלה תלמוד לומר מן העוף. וכן מכל בשר באו ג"כ מיותר לדרשה:

לסרוחין (פי' מלשון וסרח העודף) שיש להם אבר יתר או אבר גדול מחבירו. ולמחוסרי איברים משום דכל יתר כנטול דמי (מת"כ יפ"ת):

קניגי אנא וכי ציד של חיה ועוף אני להיות בקי בכל מינים אלו ולהביאם כל אחד ממקומו:

מה איכפת לך דמאליהן יבואו. ואנן דייקינן לה מדלא כתיב מובאים דהיה משמע על ידי אדם. אלא כתיב הבאים מאיליהן היו באים. ומ"ש תביא שכאשר יבואו תקבלם:

דרשו מעל ספר ה' כו' דלעיל מיניה כתיב כי זבח לה' בבצרה וגו' ויירשוה קאת וקיפוד וגו' ופגשו ציים וגו' שמה קננה קפוד וגומר דרשו מעל ספר ה' וקראו. ומפרש דספר ה' היינו התורה שכתוב הבאין מאליהן. שלא יפלא בעיניהם כנוס החיות והעופות למשתה הזבח הנזכר. כי ידרשו מספר ה' כי לא נפקדה אחת לבא לתיבה כי פי ה' קבצם לבא מאליהן. ודרשא זו הוה סייעתא למ"ש הבאים מאליהן (נזה"ק):

דרולומוסיא הרג של כליה. וענין המשל שנותן אוהבו בבית האסורים להצילו מההרג הכולל. ועוד נותן חותמו עליו שלא יכנסו ההורגים שם ועי"כ ניצל אוהבו. וכן נח שכתוב בו ויסגור בעדו והיה לשתי הכוונות יחד. והזכיר שמו על הסגירה ויסגור ה' וזהו החותם:

והקיפה אריות במדרש תנחומא יליף מג"ש דאלוה סגר פום אריותא ולא חבלוני: