עץ יוסף על בראשית רבה כא:ט

רוח מזרחית קולטת. אפשר שהטעם מפני שהשכינה במערב והחוטאים אין ראוי שישכנו במחיצת הקב"ה אלא מפאת הפכיות. ולפי דעת י"א בב"ב שהשכינה במזרח. יתכן לומר שכל זה לטובת תיקונם בכדי שיתעוררו לתשובה מקדושת המקום (יפ"ת):

ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע. דורש וישכן על האדם ועשה לו שם מקלט שאינו יכול לצאת משם. ושמירה שלא יזיקו אותו:

מקדם לג"ע נבראו המלאכים. וה"פ ושכן אותם שנברא מקדם לג"ע הם המלאכים כדעת ר' יוחנן לעיל פ"א שהמלאכים נבראו בשני וג"ע בשלישי. ומפרש ואזיל איזו מלאכים. את הכרובים דכתיב בהן כי כרובים המה דפירושו המה שהיו קודם לג"ע. ואת להט כמ"ש משרתיו אש לוהט. ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהשכינה לפני הג"ע לשמור. וכרובים הם מלאכים וחיות הקדש:

פעמים אנשים (בראשית י״ח:ב׳) והנה שלשה אנשים. נשים (זכריה ה׳:ט׳) והנה שתים נשים יוצאות. רוחות (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות. ופעמים מלאכים. ובש"ר פ' כ"ה סימן ב' הגיר' פעמים אש שנאמר (שם) משרתיו אש לוהט ועי' בנזה"ק:

מקודם לג"ע נברא גיהנם ומרומז כאן גיהנם בתיבת להט ע"פ גז"ש בסוף מלאכי וליהט אותם היום הבא. ולפ"ז קרי כרובים למלאכי חבלה הממונים על הגיהנם ודנין את הרשעים (אב"א):

גיהנם בשני כו' כדר' לוי בפרשה י"א:

קודם לג"ע כו' דגיהנם עדיף טפי כדאמרינן לעיל פ"ט והנה טוב מאד זה גיהנם (יפ"ת):

וליהט אותם היום הבא. גיהנם שיהיה לעתיד כדלעיל בפרשה ו':

מתהפכת על האדם שמתהפכת עליו ומלהטתו מכף רגל כו' באופן שלא יניח בו מקום:

חרב מילה והו"ל כאילו כתיב ואת להט המתהפכת החרב. שזכות חרב מילה תצילם מגיהנם (יפ"ת):

חרב תורה שזכות תורה ג"כ מציל מאור של גיהנם. ומר אמר חדא ומר אמר חדא:

וחרב פיפיות בידם והיינו תורה כדכתיב ברישא רוממות אל בגרונם:

כיון שראה כו' ולכך סמך לזה והאדם ידע וכ"ו דורות מרומזים בר"ת ו האדם י דע א ת ח וה א שתו הרי כ"ו. שכיון שראה שאחר כ"ו דורות כו' נזקק להעמיד תולדות שיהיו צדיקים ויקבלו את התורה. והם שת ותולדותיו: