עץ יוסף על בראשית רבה כ:ח

בישוב הדעת בדברים של טעם וע"ל פ' י"ט סי' ח':

אין כל חדש כו' שלא יהא שוב בריאה כבריאת ששת ימי בראשית. רק ע"י אב ואם:

הטלים יחידי ופנוי. ערוך:

מיללת עליו בקולה כי שמעת לקול אשתך כמ"ש לעיל פ"ה אין קול אלא בכי שנאמר קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו' (אלשיך):

אתרוג היה שטעם עצו ופריו שוה. וזהו ותאכל מן העץ עצמו (מת"כ):

מהו לאמר דלאמר הוא לומר לאחרים והכא לא היו אחרים בעולם שנצטוה שעדיין לא היתה חוה בעולם (יפ"ת):

להזהיר את הבהמה שבימי הבריאה היו גם הבעלי חי בעלי תבונה (יפ"ת):

שנתתי להם ואכלו. לעיל פ' י"ט סימן ט' אמרינן שחוה האכילה לב"ח:

דברים ארורים כי אחר שנשתנה האדמה נתחדש בה קיטורים ואדים רעים ומעופשים. אשר מזה נולדו מיני רמש כאלה:

ותעלה לך גמל צ"ל נמלה כדאיתא ברש"י בפי' התורה (בשם הגאון מ' שאול מווילנא ז"ל) וז"ש ר"י אף הן יש בהם הנאה. מפני שמיני זבובים יש בהם לרפואה. וכן הלבונה נמצאת בקיני נמלים. והכלל בזה כי אין דבר רע מוחלט בבריאה כי אם הכל לתועלת מה. רק שיש שהתועלת מרובה מהנזק ויש להיפוך: