עץ יוסף על בראשית רבה טז:א

ונהר יוצא מעדן כו' פי' מאחר שכתב להשקות את הגן. שהיא אחת מעבודות הגן. וכתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. הרי שעל האדם היה מוטל להשקות הגן. וכן האדם קודם החטא היה סותם מוצא הנהרות ופותחן להשקות הגן והיה בו גבורה גדולה כזו כמ"ש בסמוך. ולכן פתח בהאי קרא דאיירי בתקפו וגבורתו. ואותו תוקף ראוי היה להיות כן לעולם באדה"ר:

ויהלך שהלך בעצת הנחש משנה פניו. שניטל זיוו ממנו. ותשלחהו שנטרד מג"ע וכדלעיל פ' י"א:

רבי סימון אמר עמו חכמה כו'. דהכא כתיב גבורה בהדיא:

עמו חכמה וגבורה בשעה כו'. אדם הראשון כשהיה עמו ית'. שהי' מושלם לבוראו היה לו חכמה וגבורה. דהיינו קודם חטא. ומפרש הן יעצור במים שתחילה היה פותק במגרופית אחת הוא כמו עץ מתוקן לסתום אמת המים שבגינה שיתקבצו המים וימלאו את הגינה ובזה משקה כל הגינה ואח"כ פותח:

ופותק הוא מלשון פותקין מים לגינה שבת י"ח:

ואלו הן ד' ראשי נהרות כו'. כמפורש פישון וגחון וחידקל ופרת: