עץ יוסף על במדבר רבה ט:מח

לפי שהיה ספר. כלומר ספור דברים. ואולי צ"ל כספר (מתנות כהונה). ולי נראה שצ"ל לפי שהיו נגללין כספר כדאיתא בשיר השירים רבה פסוק ידיו גלילי זהב. ואפשר שזהו ג"כ כוונת המתנות כהונה שכתב ואולי צ"ל כספר.

וקמץ הכהן מן המנחה וגו'. את אזכרתה. ודרשו לעיל שמזכרת זכות ג"כ.

שנתחלה עליהם. פי' אחר שהתפלל עליהם מלשון ויחל משה.

ויפן וירד משה. ודרשו בסדר כי תשא ויפן שפינה הזעם. אח"כ וירד משה.

מטרונא. אשה חשובה.

הטייה אחת בעגל. עבודותיו שוות לענין איסור. מפני מה אין מיתתן שוות שמתו העובדים בשלש מיתות. בסייף שימו איש חרבו וגו'. ובמגפה ויגוף ה' את העם. ובמיתת הדרוקן ויזר על פני המים. ואמרינן שבדקן כסוטות לצבות בטן.

בפילכה. פי' פלח שהאשה טווה בה.

ג' מאות כור מעשר. שר"א כהן היה (י"מ). ותמוה איך לא מנה אותו הרמב"ם בין הכהנים. ועוד וכי מטרונא נתנה מעשר (סדר הדורות).

ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים. כל שכן שאין למסור להם בשביל הפסד ממון. דס"ל לר"א אסור ללמד בתו תורה.

זיבח קיטר כו'. פי' או זיבח או קיטר או ניסך היה מת בב"ד בסייף. ואע"ג דחייבין עליהם סקילה. כיון שעדיין לא נתפרשו להם ד' מיתות ב"ד נידונו במיתת בן נח בסייף (רש"י). ואע"ג דמשה ודאי ידע דין ד' מיתות דבסיני נאמרו לו כללות ופרטות. מכל מקום המתרים בהם לא ידעו דין ד' מיתות. והמותרה לדבר קל לכ"ע לא הותרה לדבר חמור. לכך נידונו בסייף (קרבן העדה).

טיפח. שהכה כף על כף מחמת שמחה.

אלו שהיו כשרים ששתו. שמשה היה משקה כל העדה שלא היו עליהם עדים והתראה. והכשרים שהיו בהם ששתו זכו ונכנסו זרעם בארץ. ואלו שהיו עליהם עדים ולא התראה נבדקו כסוטות. כך צריכין לומר לרבי אליעזר אף שהוא קצת דחוק. ולרב ולוי בר סיסי ע"כ צ"ל שמשה השקה כולם שמאין ידעו שזה שטיפח וריקד ושחק היה לשם עבודת העגל.

שזרעם נכנס לארץ. קשה אם היו זרעם בני עשרים בשעת שילוח מרגלים בודאי לא נכנסו ואם לא היו בני עשרים גם בניהם של העובדי העגל נכנסו.