עץ יוסף על במדבר רבה ט:מה

פתרין קרייה במעשה העגל. הוא על צד הרמז בפרשה.

וכן הוא אומר וקדשתם היום כו' קדושים כו'. דרש ליה לשון קידושין כדלקמן פרשה יב.

ח"ו. פי' ח"ו שהם הסתירו עצמם מהקדוש ברוך הוא הלא בכל מקום עיני ה' משוטטות. אלא הכוונה שהם חשבו בעצמם שיסתירו עצמם מהקדוש ברוך הוא.

שכבר הרגו לחור. לפיכך לא נמצא נביא שיוכיחם מפני האימה (מתנות כהונה).

לכלות הטובים כו'. שאע"פ שלא עבדוהו לא היו ראוים לינצל על שלא מיחו בידם כי רבים היו הכשרים.

זה משה שהיה כהן. כדאיתא בשמות רבה פרשה לז. ויש אומרים לא שמש אלא שבעת ימי המילואים. אבל בויקרא רבה איתא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה הדא הוא דכתיב משה ואהרן בכהניו. ואפשר שה"ק המדרש שהיה כהן כל שבעת ימי המלואים. זהו לחד מ"ד. ואומר משה ואהרן בכהניו שמזה לימד מ"ד אחר ששמש כל מ' שנה בכהונה גדולה.

שבעון עכו"ם נעשו ישראל כו'. שבעון העגל נגזרה עליהם גלות כדאיתא במדרש.

והסעירם הקדוש ברוך הוא. המדרש מפרש שעורים בשי"ן כמו שהיה כתוב סעורים בסמ"ך. שאותיות אלו מתחלפים זה בזה.

לפי שבדיבור לא יהיה רמז כו'. וזהו מ"ש פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. והוא רמז לד' מלכיות. כי בבל ומדי נחשבים לגלות אחד בעבור שלא היה הפסק גאולה ביניהם כדאיתא לעיל פרשה ז. ומכל מקום המלכיות עצמם היו חלוקים. וכן כתוב על שלשים ועל רבעים. שלשים מצד הגלות ורבעים מצד המלכיות (מתנות כהונה).

לומר שלא יזכיר לו כו'. ששמן נקראו האבות כדכתיב לריח שמניך ודרשו חז"ל אלו האבות. ולבנה אלו האמהות. וכיון דכתיב לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה הרי שלא רצה להזכיר לא זכות אבות ולא זכות אמהות.

לישראל שם זכרון טוב. שבדבור לא יהיה כתיב ועושה חסד וגו' ולשומרי מצותי. והנזהר בעכו"ם כמקיים כל התורה. הרי שאם מקיימים הדבור לא יהיה להיות נשמרים מעכו"ם הוא להם לזכרון טוב (מתנות כהונה).

לבוערים. הא"א מגיה למסערים.