עץ יוסף על במדבר רבה ט:כ

וכתב את האלות האלה. ולמה מים ועפר וכתב. מים ממקום שבאת. ועפר למקום שהיא הולכת. וכתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. כצ"ל. וכן הוא בירושלמי פרק היה מביא. ופי' ולמה מים ועפר דהוה אפשר לבודקה בלאו הכי ע"י השבועה לחוד (יפ"מ). ודריש מים ממקום שבאת פי' שבאת מטיפה סרוחה. ועפר למקום שהיא הולכת למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי כו' שהקדוש ברוך הוא חושב וכותב הכל.

יכול כל האלות שבתורה היה כותב. פי' אילו כתיב וכתב את האלות הוי אמינא כל אלות שבתורה. תלמוד לומר האלה שאינו כותב רק האלות שבפרשה זו.

הכהן פסל הכתוב בישראל. אם נעשה ע"י ישראל.

בספר ולא בנייר. פי' בספר בקלף.

ר' זכריה כו' משתעי הדין עובדא. היה מספר זה המעשה כדי שיצייר האדם בלבו כמה גדול השלום עד שלא יחוש האדם על בזיונו בשביל זה.

דר' מאיר הוי יליף כו'. דר' מאיר היה רגיל שהיה דורש בבית הכנסת בכל ערב שבת. והיה שם אשה אחת רגילה לשמוע קולו. פעם אחת שהה בדרשתו. הלכה ורצתה ליכנס לביתה. ומצאה נרות כבוים. אמר לה בעלה אנה הוית. אמרה לו הייתי שומעת קול הדרשן. אמר לה כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף שאין האשה ההיא נכנסת לביתה עד שתלך וירקה בפני הדרשן.

וצפה ר' מאיר כו'. ראה ר' מאיר הדבר ברוח הקודש ועשה עצמו חולה בעיניו. אמר כל אשה שיודעת ללחוש לעינים תבא ותלחש.

אמרין לה מגירתא כו'. אמרו לה השכינות הרי השעה שתבא לביתך עשי עצמיך לוחשת לו ואת רוקקת תוך עיניו.

אתת לגביה כו'. באה אצלו אמר לה יודעת את ללחוש לעין. ומאימתו עליה אמרה לו שאינה יודעת. אמר לה מכל מקום רקקי בו ז' פעמים והוא טוב לה לעין. אחר שרקקה אמר לה לכי אמרי לבעלך פעם אחת אמרת לי ואני רקקתי שבעה פעמים.

אמרין ליה תלמידיו כו'. אמרו לו תלמידיו כך מבזין דברי תורה אילו אמרת לנו לא היינו שולחין ומביאים אותו ומלקין אותו על הספסל ומרצין ומפייסין אותו לאשתו.

ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. שאם היה מתרצה עכשיו מכל מקום היה נוטר השנאה בלבו על אשר הביאתו לידי מלקות.

בשביל להטיל שלום. דליכא למימר כדי ליפרע מסוטה שהרי כשמודית שזינתה אינה שותה (יפ"מ).

צריך ליתן מר לתוך המים. לענה או שאר דבר מר. וזה ג"כ שאמר לעיל סימן יג שאין המים נהפכין להיות מרים אלא בידו של כהן. והיינו ע"י דבר מר.