עץ יוסף על במדבר רבה ט:יח

לפי שאין מוקדם כו'. כלומר אע"ג ששתי השבועות נכתבו קודם שנמחקה המגלה אין מוקדם כו' וכאילו אחת כתובה אחר שנמחקה (מתנות כהונה).

שיש עמה אלה. דכתיב בחדא מינייהו בשבועת האלה.

משביעני עליך. בשם ומזכיר את השם.

שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך. כצ"ל. ופרש"י משביעני עליך שיהא אמת מה שאמרת בפנינו שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך המים. דקיימא שבועה אאשה שלא נטמאת ואאלה שתחול.

ואמר הכהן לאשה פרט לחרשת. ספרי זוטא הובא בילקוט וכתבו הרמב"ם פרק ב הלכה ג. ובש"ס לא נתבאר זה רק דאתיא מכללא דאמרינן שם דף כז מקיש אשה לאיש וכיון דנתחרש הוא אינה שותה דבעינן והביא האיש וגו' הכי נמי נתחרשה היא.

מדת אכזריות. כי גם מדת הרחמים מסכים להענישה שלא כדרך הטבע.

יכול עצמה של אשה כו'. שיתקיימו בה השבועה והאלה.

ואומרות אם עשית חפץ. כצ"ל.

יהא סופך כסופו כו'. וכן פרש"י סדר זה יתן ה' אותך לאלה יהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית. ולשבועה שיהיו הכל נשבעין בך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית.

ירך התחילה בעבירה. פרש"י בדרך תשמיש הירך נהנה תחילה בקירוב בשר.

לפיכך תתקלל הירך תחלה. והקללה היא תחלת הפורענות. ומיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי שבמעים נכנסו תחלה ומקלקלות אותן ואח"כ נופלות לירך. ועיין סוטה דף ט בגמרא וברש"י.

שנאמר והיתה האשה לאלה בתוך עמך. צ"ל בקרב עמך. ובמשנה ליתא זה. ובספרי איתא שאר אברים מנין תלמוד לומר ובאו בה. וכן הוא בילקוט. ועיין לקמן.

וימח את כל היקום. אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה. ברישא אדם ואח"כ בהמה.

אנשי סדום נסבו על הבית. מנער ועד זקן.

הכו בסנורים מקטן ועד גדול. הרי שהקטנים שהתחילו תחלה בעבירה לקו תחלה.

אם לא זאת אעשה. לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימותו. הרי שגם השאר לא פלטו.

שכיני ארץ ישראל כו' אף הם לקו תחלה שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם. כצ"ל והוא סוף פסוק של כה אמר ה' על כל שכיני הרעים.