עץ יוסף על במדבר רבה ט:י

בזכרים ובנקבות. כלומר שתוליד ממזרים הן זכרים והן נקבות.

בשני עולמות. כי על הרוב אם היא אשה כשרה נמשכת אחרי בעלה במדותיה ואז ישתלמו שניהם בעולם הבא במדרגה אחת.

ואינו מקנא אותה ע"י בהמה. דאין זנות לבהמה (סוטה דף כו ע"ב) ואינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה (רש"י).

זו שהתרה בה. אבל אינה נאסרת על בעלה בשכיבת אחותה או אמה כדבעי למילף בקל וחומר ביבמות פרק האשה רבה דף צה ע"א ובספרי. ואתי אותה לדחות הקל וחומר. או פי' זו שהתרה בה דוקא אם קנא לה מקודם הוא דנאסרת. אבל בלא קינוי אינה נאסרת בסתירה גרידא או פירושו דוקא זו שקינא לה היא נסתרה. אבל קינא לאשתו אחת ונסתרה אשתו השניה לא.

דרך איברים. פי' פריצותא בעלמא הוא שוכב עמה בקרוב בשר (רש"י).

בקפידת הבעל תלה הכתוב. דכתיב וקינא. ובעל הא קפיד שהרי קינא לה על כך (רש"י).

ולא שיהא הבעל רואה ומעמעם. פי' ונעלם משמע דוקא שנעלם ממנו הטומאה. הא אם היה רואה ומעמעם פי' מחשיך את עצמו כאילו אינו רואה אין המים בודקין אותה. תרגום של כהה עמיא. וכן ממעט מונעלם אם ידע בה בעלה שנטמאה אין ראוי להשקותה אלא יפטרנה בגט (ז"א).

כמה שיעור סתירה כדי טומאה. דהאי ונטמאה דכתיב בתר ונסתרה בשיעור טומאה קמיירי. דאי סלקא דעתך טומאה ממש. מאי והיא נטמאה הא לעיל מיניה כתיב כבר ושכב איש אותה שכבת זרע והיינו ונטמאה (ז"א).

כדי העראה. פרש"י היינו נשיקת אבר באותו מקום.

כדי חזרת דקל ברוח. פי' שהרוח דוחפתו להעץ והוא חוזר למקומו.

כדי מזיגת הכוס. למוזגו במים. ושיעור כוס רביעית מן הסתם.

כדי גלגול ביצה. פי' צליית הביצה נקראת גלגול על שם שנוהגים לגלגל את הביצה לראות אם היא כבר צלויה. ובבבלי מפרש כדי לצלות ביצה ולגומעה.

ג' ביצים. מגולגלים זו אחר זו. דהיינו צליה וגמיעה. ועיין פרק ב דסוטה.

שאין ראיה כו'. פי' אע"פ שאין ראיה גמורה לדבר. דקרא לאו הושטות יד לסל כתיב ביה. יש רמז מקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם.

לאחר התרת סינר. ושיעור סתירה כדי התרת הסינר והשיעורים הנזכרים.

התרת הסינר. כן היה מנהג הנשים לחגור על בשרם סינר כעין מכנסיים (מתנות כהונה).

כל אחד ואחד. מהתנאים הללו בעצמו שיער כמה שוהה בביאתו.

ובן עזאי נשא אשה מימיו. בתמיה. דהא אמר בפרק הבא על יבמתו שאמרו לו אתה נאה דורש ואין נאה מקיים. והשיבם מה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים. ומשני י"א נתחמם פי' שראה קרי לאונסו על ידי חימום. ושיער באותו החום כשיעור הנזכר. וי"א דאין הכי נמי שנשא אשה ובעל. ושוב פירש הימנה ולא נשא עוד ועז"א מה אעשה ונפשי חשקה בתורה.

כתיב כי כל אשר יעשה כו'. בפרשת עריות כתיב כי כל אשר כו'.

תלמוד לומר עד ועד. ר"ל דהוי ליה לכתוב עד אין בה וכתיב ועד לרבות אף מי שאינו ראוי להעיד.

ויש לך שאינה תפוסה בישראל והיא מותרת. והיא מיעוטא הוא כלומר בסתם הוא אשר אמרתי לך טעם האיסור תלוי בלא נתפשה הא נתפשה מותרת. ויש אשה שאע"פ שברצון מותרת ואיזהו כל שתחלתה של בעילה באונס וסופה של בעילה ברצון.

כהדא כו'. כמעשה זאת האשה הבאה לפני כו'.

אמרה ליה נאנסתי. פי' מה אני לבעל. אסורה או מותרת.

ולא ערב ליך בסוף. שנהנית מבעילת המאנס דהוי לה סופו ברצון.

ובסוף אינו ערב לך. לאחר שנכנס בגרונך אפ"ה את נהנה ממנו.

וקיבלה. רבי לתשובתה והתירה לבעלה דהוי לה אונס גמור. אע"ג דהוה רצון בסוף יצר אלבשה המאנס.

ועד אין בה אעפ"י שאין לה עכשיו כו'. יצא להם זה ממאי דנקט מלת אין ולא נקט לא היה בה. ועיין באיכה רבתי פתיחתא ח. והיינו שהקדוש ברוך הוא יעיד בה וכמו שמסיק המדרש וקרבתי אליכם כו'.

אע"פ שאין לה עכשיו יש לה אחר זמן. ואתא לאשמועינן דמתחלה ברמז הרעה נרמז תיקונה דבתר הכי. דאין שינוי רצון בדברי ה'. ועוד קמשמע לן שמקדים רפואה למכה (יפה תואר).

לא הגידה אסתר. צ"ל אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. שהדיוק הוא מדכתיב אין כנ"ל.