עץ יוסף על במדבר רבה ז:י

מטמא בביאה. אם בא אל הבית כל מה שבתוכו טמא אף שלא יגע.

אף עכו"ם מטמא בביאה. פי' תקרובת עכו"ם עיין חולין יג ע"ב (רש"ש).

על עכו"ם כו' ועל גילוי עריות כו'. מה שאמר מלת על ד' פעמים הוא להודיענו שעל כל אחד מהם לבדו כדאי הגלות לבא.

הואיל ואתם רוצים בעכו"ם כו'. ר"ל שהוא מדה כנגד מדה כי לפי שהם ברצון נפשם עבדו עכו"ם על כן הם הולכים בגלות ושם יעבדו עכו"ם שכן כתיב ועבדתם שם אלהים אחרים וגו'.

שכינה מסתלקת מהם. ומפורש בתורה בסוף פרשת אחרי אל תטמאו בכל אלה וגו' ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. הרי בבירור שהגלות בא על גילוי עריות.

ומפני שפיכת דמים חרב בית המקדש וגלו כו'. והוא מדה כנגד מדה כמו שהם שפכו דמים כך נשפך דמם סביבות ירושלים ואין קובר. הנשארים נמקו בעונם.

כי קצר המצע כו'. אמר דרך משל כי קצר המצע מהשתרע מלהשתרר עליו שני רעים כאחד ודריש מהשתרע נוטריקון מהשתרר ריע אחר. ור"ל שכמו שאין המטה סובלת שיהיה עם האשה בעלה וחשוקה. כן בית המקדש לא יסבול הסמל שהעמיד מנשה בהיכל עם השכינה.

תעשה לו מסכה צרה. פי' שעשו את מסכות זהבם צרה להשי"ת שכתוב כונס כנד מי הים כאשה שנעשית צרה לחברתה. ולשון כהתכנס דורש שמרמז על הכתוב כונס כנד מי הים. ועיין באיכה רבתי.

יען כי גבהו בנות ציון. וכולי קראי דהתם בפריצות דרכם קמיירי שהיו מכוונים להתייפות להרגיל לערוה.

ציון שדה תחרש. וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער הרי ג' גזירות שדה ועיים ובמות יער ועיין שבת קלט ע"א.

והשילוח הזה. דכתיב בפרשה וישלחו וגו' (מתנות כהונה).

להשמיד וגו'. טף ונשים וגו'.

ולמה סמך גלות אדום אצל גלות בבל. ר"ל והלא שעבוד יון קדים.

שבכל מקום שגלו שכינה עמהם. לפי שכביכול שכינה מצטערת עמהן בגלות מפני חיבתן לכן לא מסרם לטבע המערכות. כי אם הכל בהשגחה פרטית גם לא יניחום להיות משוקעים בטומאת העבירות כי רוח הקודש יעבור בתוכם לטהרם.

הנגלה נגליתי. דאין ה"א הנגלה ה"א התימה.

למענכם שלחתי בבלה. פי' שלחתי שם השכינה עמהן. ע"ד ובפשעיכם שולחה אמכם שפירשו חכמי אמת על השכינה. אבל בירושלמי פרק קמא דתענית גרס שנאמר למענכם שולחתי בבלה. ר"ל דדריש שלחתי כמו שולחתי.

גלו לעילם. היינו למדי כמד"א (דניאל ח׳:ב׳) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. ועיין בשמות רבה פרשה טו.

וכשהן חוזרין שכינה עמהם. כצ"ל וכן הביא הנוסחא היפ"מ בשם מדרש זה וכן הוא בספרי.

והשיב לא נאמר אלא ושב. מלת את שבותך יתפרש עם שבותך (ז"א).

ואומר אתי מלבנון כלה. פי' כשתגלו מלבנון אתי תגלו כי אני אגלה עמכם וגו'. אתי מלבנון תבואי פי' וכשתשובו מן הגולה אני אשוב עמכם. ואף כל ימי הגולה בצרתך לי צר ועל כן כתיב אתי מלבנון תבואי ולא כתיב אתי ללבנון תבואי. לומר משעת יציאתכם מכאן עד שעת ביאתכם כאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבואו (ז"א).

במים טהורים. שזהו סגולה אלהית אף שנטהרו מצרעתם עכ"ז צריך גם למים. כן גם עם התשובה צריך גם טהרה מלמעלה. והוא הנקרא סיוע מלמעלה כמ"ש הבא לטהר מסייעין לו כי יתעורר מלמעלה רוח הקודש וטהרה על לבבם.