עץ יוסף על במדבר רבה ד:ג

תמן תנינן. תוספתא שבת פרק טו והובא במס' שבת דף קלה.

אין מחללין עליו את השבת. שהרי כמת הוא ואין מילתו מצוה. ולקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר (רש"י).

אלא אמו גוחנת עליו ומניקתו. בגמרא מסיים מפני הסכנה. ופרש"י מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולה. ועיין בתוס' שם.

כמטלטל אבן בשבת. עיין בתוס' שם.

ספק בן ז' ספק בן ח'. כצ"ל.

אין מחללין עליו את השבת. וביו"ד סימן רסו סעיף יא בהגהת רמ"א כתב ויש אומרים דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה הוא. אלא דאין מחללין עליו את השבת בשאר דברים וכן נראה לי עיקר עכ"ל. ועיין בהש"ך שם.

ואין טומנין שלייתו. שבשאר ולדות טומנין את השליא כדי שיחם הולד. שליא הוא מה שהולד מונח בו במעי אמו.

שאלו לר' אבהו. מבואר בספר בראשית פרשה יד.

כל שאינו חי ל' יום. ורשב"ג פליג בתרתי. היינו דבסתם ולדות לרשב"ג היכי דלא שהה חשבינן ליה ספיקא. ובשהה לרשב"ג אינו נפל אפילו לא כלו לו חדשיו. דאמרינן לשבעה נגמרה צורתו ואישתהי עד שמונה. ועיין יבמות דף פ תוס' ד"ה כיון.

למה סמכה דעתו. כלומר על מה סמך רשב"ג דעתו בזה שאמר כל שאינו חי כו'. על זה קאמר המדרש שסמך על דברי תורה.

נתן להם תלוי ראש לפי שהבכורים חייבים מיתה כו'. דרש ושא לשון התנשאות. כלומר שא את ראשם ע"י המנין הזה. כי אלולי זאת אין כפרה להם בחטאם.