עץ יוסף על במדבר רבה ד:יג

ומה היו בני אהרן עושים. שלא יראו הארון בשעה שפורסין את הפרוכת.

קונטיטין. כמו קונדיסין בלשון יוני ורומיי עץ ארוך וראשו חד.

וצינורות. תרגום מזלגותיו צינורייתיה. הוא דבר חד עקום למעלה כדי להגביה את הפרוכת מתוך הקורקסין. דהיינו הווין שהיה תולה בו.

לוילון. בלשון רומיי יריעה ומסך (מוסף).

ועל ע"ב נימין נארגת. ליצי"ע בלע"ז.

כ"ד חוטין. לפי שהיא עשויה מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש. וכל מין ומין חוטו כפול ששה כדאיתא ביומא דף עא.

וג' מאות כהנים. לשון גוזמא. דלא היה צריך כל כך כהנים להטבילה. כדאיתא בפרק גיד הנשה.

מטבילין אותה. דכלים הנגמרים אע"פ שנגמרו בטהרה צריכין טבילה לקדש כדאיתא במסכת חגיגה משנה ב פרק ג בברטנורא. ובחולין דף ע פרש"י מטבילין אותה אם נטמאה. ועיין במסכת תמיד פרק ב בפי' הרא"ש ובפי' נר תמיד.

וב' כהנים גדולים כו'. זהו סיום לדלעיל. וצ"ל וב' כהנים נושאים כו' בקונטסין גדולים שלפני הארון. וכן הלשון לעיל בסמוך.

בקונטיסון. בקולנסין.

שנאמר מכון לשבתך. אל תקרא מכון אלא מכוון כנגד שבתך. ויפ"מ פי' מדלא קאמר מכון שבתך כמו ואתה תשמע השמים מכון שבתך. משמע שמכוון לאותו שהוא שבתך דהיינו השמים.

המקדש מכוון כו'. פי' המקדש של מטה מכוון כנגד המקדש שלמעלה.

כנגד הכסא. הכבוד של מעלה שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון. ובאיזה מקום הוא. מקום מקדשנו כן הוא בתנחומא.

כשרפים שהם עומדים ממעל לו. ר"ל למעלה על כסא הכבוד. וכן פי' רבינו בחיי כוונת המדרש וז"ל כי הכפורת שעל הארון נגד השרפים שעל הכסא שנאמר שרפים עומדים ממעל לו.

שהיה בהם מושבו של הקב"ה. שנאמר ודברתי אתך שם מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים.

שנתונין מזה ומזה. פי' שהן נתונין כל אחד ואחד על קצה הכפורת. ובתנחומא גרס שנתונים מזה ומזה מגדלין לישראל בלוחות שנאמר בהם מזה ומזה הם כתובים. מכוונים זה לזה כו'.

מציון מכלל יופי. פי' שהוא כלול יופי של מעלה.

שתכלת דומה לים. שתכלת צבע ירוק של חלזון. פי' חלזון הוא דג ועולה מן הים פעם אחת לע' שנה ומראית דומו דומה לים (מזרחי).

כמראה אבן ספיר דמות כסא. הרי שהכסא דומה לספיר. והרקיע דומה ג"כ לספיר שנאמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו' דהיינו רקיע. ועיין מנחות פד בתוס' ד"ה רקיע.

וכתר שם טוב עולה על גביהן. בשמות רבה פרשה לד סימן י' ושם נתבאר.

ספונים. חשובים.

שלכך כתיב מלמעלה. ופרשו עליו בגד תכלת מלמעלה.

כאילו זוכה למלכות. לכן בתכלת שהוא לבוש מלכות כמ"ש (אסתר ח׳:ט״ו) בלבוש מלכות תכלת וגו'.