עץ יוסף על במדבר רבה ג:ח

שכבודו כו'. כי המה עיקרי עובדי ה' ומקיימי התורה.

ואם באו הנקבות. מפרש שכר פרי הבטן כלומר נחלת ה' הם בנים זכרים ומכל מקום אם מוליד נקבות הם ג"כ שכר פרי הבטן.

שנים שהיה יונק. לא גרסינן לה דימי היניקה נכלל בארבעים שנה שהיה עלי שופט.

שיקבל שכר כל ימים שהיה בעולם. כי מי שהוא חביב לו יתברך מצד שמזגו טוב חביב בעיניו מעת ילדותו. וכן היו חביבין בעיניו הלוים.

עד שהם במעי אמן. בילקוט ריש עזרא מייתי להא דכתיב בעולי גולה מספר בגוי. ומשמע דדריש ליה שהוא סופרן כשהן עדיין בגוי במעי אמן.

למוד הוא הקב"ה למנות כו'. כלומר שהיתה יוכבד מן המנין אע"פ שלא נולדה עדיין. כי לחשיבות השבט הזה כשהוא במעי אמו נחשב כילוד. ע"ד הכתוב בטרם אצרך בבטן ידעתיך (נזר הקודש). ועיין בבראשית רבה פרשה צד סימן ח.

השרף הזה. שרף הנוטף מעצי הקטף ומיד מידי צאתו מן העץ מקבלין אותו ומספגין אותו בספוג שלא לאבד טפה ממנו (מתנת כהונה).

אמר רשב"ל ועד שאמה נכנסה כו'. לפיכך מנה אותה הכתוב בכלל שבעים נפש הבאים מצרימה לפי שנולדה מיד כשבאו למצרים על שער העיר דכיון שנולדה מיד חשובה כאילו באה עמהם.

ועד שאמה נכנסה לפתח מצרים ילדה אותה. ובגמ' בבא בתרא מסיים דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים. לידתה במצרים והורתה שלא במצרים ע"כ.

מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. לעיל סימן ב מייתי ליה על בחירת הכהונה. ואולי דייק הכא מדקאמר מכל שבטי ישראל מוכח דהשבט גרם (הרש"ש).

שנאמר וקדשתם את שנת החמשים. דשנת השמיטה השביעית הסמוך ליובל הוא חביב שנמצאו ב' שנים קדושות סמוכות.

שאין בן יום בן קיימא. ולמה ימנו בחנם.