עץ יוסף על במדבר רבה ג:ו

ועשיתים בתים. לא לבד שנבחרו הם בעצמם להיות חלק ה'. אבל גם זרעם מיוחדים במעלה וחשבם לבית אב מיוחד.

מטרונא. אשה חשובה.

מששה ולכאן מהו עושה. בעולמו. כי חשבה שקיום העולם הוא כמו המלאכה היוצא מהאומן שאינה צריכה המלאכה עוד לבעלים. ולא הבינה כי העולם צריכה בכל רגע לחידוש ולקיום ההויה כמ"ש המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. והשיב לה שהוא עושה סולמות. והכוונה לשדד הטבע. שהעני בטבע יעשר. והעשיר יעני. שכל מעשה ה' להעמיד תבל בצדק.

אלא כך אמר לה מזווג כו'. הסביר לה שאף פעולות הטבעיות והרצונית נמשך מאתו. והראה לה בדבר חושי מענייני הזיווג עד שראתה והבינה איך תוכן רוחות ה' והוא הפועל בעולמו אף לאחר הבריאה.

קשה לפני המקום כקריעת ים סוף. יתייחס אצלו יתברך קושי בקריעת ים סוף אם במה שהטיב לישראל שלא היו ראוים לנס כזה כמ"ש חז"ל. ואם במה שהזיק למצרים (יפת תואר).

ומביא זה ממקום אחר כו'. אדם יחיד ואשה יחידה מזווגם יחד ומושיב מהם בית.

אסורים בע"כ. כלומר מה שהיה תחלה שלא ברצון עושה רצון להם. וזהו באמת בע"כ. כי לפי רצונו הטבעי לא היה מחפצו לזה.

אם אינם זוכין. ואינם נהנים מזווגם הם בוכין. ואם זכו ונהנים מזווגם הם משוררים ושמחים. ודרש בכושרות נוטריקון בכי ושירות.

דבר אחר כו' כמותן. הדבר אחר מפרש ליה בזיווג שני שהוא לפי מעשיו כדאיתא במס' סוטה. שקשה לזווגם כקריעת ים סוף.

מי שהוא נושא אשה הגונה לו כו'. וה"פ מושיב יחידים גדולים וכשרים שנשאו זה לזה. ביתה בית של תורה וחכמה.

אחד העם. ודרשו המיוחד שבעם דאחד הוא לשון גדול.

אין צחיחה אלא לשון צמא. צחיחה ציה וצמאה.

זה עמרם ויוכבד. שגרשה והיו יחידים זה בפני עצמו וזו בפני עצמה כדאיתא בסוטה.

על שהרחיקו עצמן מן הזנות. דרש בכושרות לשון כשר וטוב.

גן נעול אלו הבתולות. שהוא נעול לגמרי. וגל נעול פי' שער (מלשון טרוקו גלי) נעול היינו נשי האנשים שהוא נעול לאחרים. מעין חתום אלו הפנויות היינו אלמנות וגרושות. חתום משמע שמירה יתירה לרבותא דאף על גב דידעו איש ותקיף יצרייהו עם כל זה הם שומרים את עצמן (יפת תואר).

בזכות כן שלחיך. הא לאו הכי לא היו שלוחים מאז עד ת' שנה. ופי' פרדס רמונים דהוו דמו לפרדס רמונים ברבוי אנשיהם וחכמתן כדלעיל שמות רבה פרשה ה.

לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות. במעשה הכשרות. דבר אחר מוציא. כצ"ל.

אלא בניסן. שהוא זמן מוכשר וטוב.

בכושרות אותן שהיו בוכין כו'. דרש נוטריקון מי שבכה לשעבר היה משורר עכשיו.

ומשה והנה נער בוכה. שע"י שהיה בוכה חמלה עליו בת פרעה ומזה נצמח הגאולה שע"י זה שרו.

וישראל משוררים. שמלבד שנפטרו מהשעבוד אלא אף גם ראו נקמה בשונאיהם.

אדונו של עבד כו'. וזהו שמחה כפולה לראות נקמה כזו.

בזכות יעקב. כי מעשה אבות סימן לבנים.

וישר אל מלאך. דרש וישר לשון שירה וכתיב בכה ויתחנן הרי בכי ושירות. או דרש בכושרות בכי ושרות לשון שררה ממש כמו וישר אל מלאך.

ומלין עצמן. אבל ישראל בטלו את המילה כדאיתא בשמות רבה פרשה א סימן י ע"ש. אבל בפרקי דר' אליעזר פרק כט איתא שפרעה מנע מהם ברית מילה.

כי שמרו אמרתך. היינו מה שצוה ה' שלא לעבוד כוכבים ומזלות. שמאדם הראשון הוזהרו על זה. ובריתך ינצרו זו המילה שנקראת ברית שנאמר בה ואתה את בריתי תשמור. וזהו דאיתא בספרי דברים פיסקא ש"ן כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו במצרים. וכן הוא בשמות רבה פרשה יט.

שהם עתידים לעשות לו משכן. פי' שהוציאם בשביל להושיבם בית ה'. ודרש בכושרות למשכן ע"ש שנטהרו ונתכפרו בו.

על מנת לשכני בהם. וכן פרש"י בחומש.