עץ יוסף על במדבר רבה כב:ה

ד"א נקום נקמת ב"י זש"ה לא יגרע כו' סמך לדבר שהקב"ה נזקק לשמח הצדיק שיראו עיניו תשוקתו. ולא יספיק במה שיבטיחנו על קיומה אחרי מותו:

ללמדך שמשה מתאוה כו' כלו' מזה שאמר הקב"ה אחר תאסף אל עמך. שמעינן כי זו היתה בקשתו לראות בנקמת המדינים קודם שימות. מפני שהמדינים החטיאו את ישראל. והמחטיא את האדם חמור יותר מן ההורגו:

פעמיו ירחץ בדם הרשע זה בלעם ואע"ג דפנחס הרגו כיון שמשה צוה לפנחס על הריגתו. לכן נדרש פעמיו ירחץ וגו' על משה:

עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה ע"ד מ"ש בתנחומא סדר זו סי' ג' גמלא אזיל למבעי קרני. אודני דהוו ליה גזיזן מיניה. וכן הזאב כשבא לצאן נתפס במצודה. וכן בלעם ע"י שהיה בא להרויח וליטול שכרו ממדין נלכד בשחיתותם:

הראו לו את הציץ ענין הציץ להפילם נראה מפני שע"י רוח הקדש רוח הטומאה בורחת וכאומר בשיר של פגעים ויהי נועם ה' וגו' כי ע"י נועם רה"ק יברחו כל מיני משחית: