עץ יוסף על במדבר רבה כא:ג

ששה שמות יש לו לזמרי בתנחומא גרס ג' שמות. ובסנהדרין פ"ב ובילקוט גרס חמשה. והוא הנכון:

ושלומיאל בן צורי שדי עמ"ש הגר"א באד"א סדר נצבים:

כביצה המוזרת שהולקש ונתבלבל שכבת זרעו מרוב בעילות (רש"י):

שסילא עון משפחתו פי' גרם שיזכרו ויספרו. לשון המסלאים בפז (איכה ד׳:ב׳) שהיו מעריכין עצמן בפז. לישנא אחרינא גרס לחפש ולדקדק אחר עונם לשון מסלסל בשערו (רש"י):

מעשה כנען זמה כדאמרי' בפסחים קי"ג ה' דברים צוה כנען את בניו ואהבו את הזמה (רש"י):

עמדו השבטים עליו כו' כדאי' בירושלמי פ' הנשרפין שבקשו לנדות לפנחס משום שעשה שלא ברצון חכמים. דהא דתנן קנאין פוגעין בו. לאו דמצוה למיעבד הכי אלא שאם רצו פוגעין בהן. ומ"מ אין רוח חכמים נוחה מהם כו'. ע"ש וביפ"מ:

בן פוטיאל זה שפיטם כו' פי' בן יתרו ונקרא פוטיאל ע"ש שפיטם עגלים לעכו"ם. שאלעזר לקח לו אשה מבנות יתרו:

שפיטם אבי אמו לאו דוקא הוא. כי ספק הוא אם אם אמו מזרע יתרו או אבי אמו. אלא חדא מינייהו נקט:

הרג נשיא שבט רש"י:

שעדיין הוא קיים ולפיכך הוא"ו קטיע קרי ביה שלים (מת"כ). והבחיי כתב שמעתי שהמלה הוא נוטריקון שלא ימות. וזה מחזק קבלת חז"ל כי פנחס זה אליהו עכ"ל:

בריתי היתה אתו החיים והשלום כתה האלשיך (תהלים קמ"ז) קרא להחיים שלום משום שמה שהמות יפריד בין הנפש והגוף איננו רק מהעדר שלום בין שניהם. אך בהזדכך החומר יתקרבו באיכות ואז תראנה הנפש ותמצא לה מנוח. נמצא כי החיים והשלום אחד הן עכ"ל:

כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן כו' ר"ל במקום שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי כמו שפרש"י:

צור גדול מכולם מלך הוא שהוא בלק כדאי' לעיל ס' בלק שאמרה כזבי איני נשמעת אלא למשה שכך צוה אותי בלק אבא. וצ"ל שהיה גם מלך במדין: