עץ יוסף על במדבר רבה כ:ז

עירו היה ופתורה פירושו כמו לפתור למ"ד בתחילה כמו ה"א בסופה:

שולחני היה תרגום של שולחן פתורה:

כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם שיודיע להם עצתו:

פותר חלומות היה פתורה לשון פתרון:

להיות קוסם דכתיב ביהושע בלעם בן בעור הקוסם:

לרוח הקדש דכתיב ותהי עליו רוח אלהים ובסנהדרין דף ק"י אי' אר"י בתחלה נביא ובסוף קוסם וע"ל פ' מן ארם:

שמשם היה בלק שאע"פ שהיה מנסיכי סיחון. ארץ מולדתו היה פתורה:

והוא אומר לו פי' בלעם אמר לו:

שכתב לו כו' פי' הקריאה היתה שלו ולהנאתו:

כנען ומצרים משתחוים לך כצ"ל הנה עם יצא ממצרים לכן מצרים משתחוים לך. ואגרשנו מן הארץ שלא יכנס לארץ כנען וישתחוו לך הכנענים:

א"ל ואת מה איכפת לך כ"ה בתנחומא. ומלת ואת הוא ר"ת וא"ת וע' במזרחי. וה"ק בלק אל המלאכים לאמר לבלעם הנה עם יצא ממצרים ואם יאמר בלעם מה איכפת לך. אמרו לו הנה כסה את עין הארץ:

סתמו עינים שהארץ תלוי בהם בתנחומא גרס הנה כסה את עין הארץ שתי עינים שהארץ כו':

ממלי כתיב חסר לשון כריתה שהוא יושב להכריתני:

כאדם שהוא אורה את התאנים שלוקט את התאנים מעט מעט לפי שאינן נגמרים בבת אחת. וארה לשון לקיטה כדאמרי' בב"ב כמלא אורה וסלו:

אלא שהיה בעל קסמים כצ"ל וכ"ה בתנחומא:

שנא' וירא בלק שהל"ל וישמע אלא וירא ראה בקסמים:

חוברי שמים מבררי הליכות המזלות:

ולא היה יודע לכן נטל עצה מבלעם:

מכ"ד לסאה כו' פי' הסאה היא ששה קבין שהן כ"ד רובע הקב. והמוכר סאה פחות רובע אינו ניכר כלל. שלפיכך אחז"ל בפרק המוכר את הפירות שהמוכר פירות מקבל עליו הלוקח רובע פסולת לכל מין ומין. או י"ל שמנכה אחד מכ"ד כו' כוונתו על אותו פסולת עצמו שצריך הלוקח לקבל. וכן היו ישראל עתה כ"ד פעמים כ"ד אלף. שהרי ששים רבוא עולים כ"ה פעמים כ"ד אלף. וכבר מתו במחלוקתו של קרח ובמגפה של אחריו קרוב לחמשה עשר אלף מלבד המתים בוירד העמלקי והכנעני ויכתום וגו'. וכמה משפחות נהרגו כשחזרו אז לאחוריהם כמו שפרש"י בסדר פנחס וקרוב הוא שהיו ט' אלף או יותר עד שמתו מהם כ"ד אלף וא"כ נשארים כ"ד פעמים כ"ד אלף. וכאן מתו כ"ד אלף הרי שהגיע לכל כ"ד אלף אלף אחד ואע"פ שמיד אחר המגפה מונה אותם בפ' פנחס ועולה מספרם ששים רבוא והותר. מ"מ הולך אחר המספר שהיו בצאתם ממצרים ששים רבוא והמספר הזה היה גלוי לבלק (מת"כ):

מנא היה יודע שבשעה כו' והכוונה על סוף פסוק ואשר תאור יואר מנא ידע זה. וקאמר מסיחון ומסיים לכך אמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':

ע"כ יאמרו המושלים ע"כ על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב. יאמרו המושלים בלעם ואביו בעור. והם אמרו באו חשבון תבנה ותכונן חשבון בשם סיחון להיות עירו. וכתיב אוי לך מואב זהו הקללה שקללו את מואב שימסרו בידו של סיחון: