עץ יוסף על במדבר רבה ב:ד

קדושים וגדולים היו ישראל כו'. הקדושה הוא בעניינים הנפשיים שנתקדשו עי"ז מאד. כי הסידור והמדרגה הנעשה בעולם השפל המכוון לעולם העליון נעשה כח מקבל השפע מלמעלה. כמו סדר הבית המקדש כתבניתו כמצווה היה מוריד השפע מלמעלה וגדולים בעניני הגוף ג"כ שהכל היו יראים מפניהם כי נפל פחדם עליהם כי מהקדושה נמשך הגדולה.

ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם כו' הדבקו לנו כו'. ביאור הדבר שהעכו"ם בחזותם מעלתם. אמרו מי זאת הנשקפה כזוהר. ומחלים פניהם שיתחברו אתם באהבה וישובו מאחרי ה'. ואומרים שובי שובי אלינו השולמית אתם האומה שמשלימים נפשיכם למיתה על אלהיכם (ודרש השולמית נוטריקון משלמת למיתה כדאיתא בחזית). שובי שובי אלינו להדבק בנו ותהיו מכובדים ונחזה בך שנעשה אתכם שלטונים ודוכסים. ולא שתהיו עם לבדד ישכון בטל במיעוטו.

הגמונים. בלשון יוני פקיד וקצין (מוסף הערוך).

דוכסין ואפרכין אסטרטליטין. דוכוס פירוש שר. ואיפרכוס גדול ממנו. ואסטרטליטיס גדול ממנו כדאיתא בפסיקתא דוזאת הברכה. דוכוס בלשון רומיי שר צבא. ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים. ואיסטרטליטין בלשון יוני פקיד מלחמה (מוסף הערוך).

וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית. מה גדולה אתם נותנין לאומה שמשלמת עצמה למיתה. שמא כמחולת המחנים. שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה. ואחז בדגל יהודה בראשונה. לפי שמשבטו המלוכה כמ"ש לא יסור שבט מיהודה. ועוד ראו אהבתו עלי שחטאתי לפניו ומחל לי. והזהירני עוד על הקדושה יתירה למען לדבק בי. ואיך תפתני להסיר הדיבוק והקדושה ולהתחבר עמך.

אף בלעם כו'. כלומר שהיה מחפש אולי ימצא מקום לקללם. וכשראה אותם שוכן לשבטיו זהו הדגלים. שכל אחד עומד במקומו הראוי המכוון לענין כחו למעלה. ואז אין כח במזל הרע העומד לעומתם לשלוט עליהם. ולכן בירכן בע"כ.

גדולה וגדר. פי' גדר לבל ישלוט בהם רע או קללה ח"ו.