עץ יוסף על במדבר רבה יח:ד

לקח טליתו כדלעיל טלית שכולה תכלת:

והלך ליטול עצה משאתו אולי דייק מדכתיב יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם. מורה שגם המה הסכימו עמהם. וכמו שאחז"ל על פסוק חכמת נשים בנתה ביתה וגו' בפרק חלק:

מיד עשה כן לקרח לפי שאהרן היה כהן ולא היו מגלחין אותו. וא"כ לאחר משה היה קרח שבני קהת היו עמרם ויצהר. וקרח היה בן יצהר. א"כ הוא היה גדול שבלוים (ז"ר):

מי עשה לך כך שהשחית את שער שלך לגנות שלא תהיה נאה כדרך האדם שהוא נאה כשהוא מסולסל בשערו:

מעשר לכהן ר"ל מעשר מן המעשר היינו תרומת מעשר. או אתי כראב"ע ביבמות פ"ז דאמר אף לכהן:

הרביתם כו' לשון רב דייק. וכ"ה בילקוט:

טוב לנו למות תחת מצרים כ"ה בתנחומא. ודרש מ"ש כי העליתנו כו' למות במדבר. ר"ל טוב היה לנו למות במצרים ולא במדבר:

ובקשו לסקלו אפשר יליף האי ויפול על פניו דמשה ממ"ש במרגלים ויפול משה ואהרן על פניהם שכתוב שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים שדרשוהו שם על משה ואהרן (רד"ל):

לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אור כצ"ל:

כך הבדלתי את אהרן להקדישו בק"ק כי אין קדושתו במקרה וברצונו כי אם בעצם הנפש הוא נבדל מזולתו:

אמר משה הואיל ולא רצו כו' משום שאין מחזיקים במחלוקת:

בחרופין כי היציבה מורה על ההתחזקות הנמצא בלב איש נגד זולתו:

כמה קשה מחלוקת ובשבט מוסר מביא מאמר חז"ל שביום מחלוקתו של קרח לא ירד המן. וביום שעשו את העגל ירד המן הרי כמה קשה המחלוקת:

הקב"ה מאבד זכרו ולכן אבד את זכרם שגם קבורה לא היתה להם שעי"ז יזכרו לפעמים כשנראה קבריהם בעולם:

תינוקות בן יומן נשרפו דכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש את מרבה אף הקטנים. ונבלעו דכתיב וטפם שהם עוללים קטנים:

ולכך כתיב ויקח קרח שלקח לו דין מיוחד ומשונה משאר עונשים (מת"כ):