עץ יוסף על במדבר רבה יח:כב

אמר לו לשר של ים כו' בב"ר פ"ה ושם נתבאר ועי' בש"ר פ' ט"ו:

מחץ רהב ואין מחץ אלא לשון הריגה ומחצה וחלפה רקתו:

שנא' ודורך על במתי ים ושם להם חול כו' (איוב ט׳:ח׳)כצ"ל וכמו שפרש"י שם על במתי ים על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם. אבל על ודורך על במתי ארץ פרש"י משפיל גבוהים וגסי הרוח:

הסיט כלו' שיעור קטן רוחב הפנים כמו מן אגודל לאצבע או מן אצבע לאמה כדאי' בפרק האורג:

אלימא תופשה בתנחומא גרס אלמלא. וצ"ל אלמלי ביו"ד ופי' אילו היה:

אלמלא מי החוטם פי' אילו לא היו מי החוטם כו':

שמעמידים כי הסרחון עומד נגד הסרחון החוצי מבלי יריח כל כך:

לפי שקורא בתורה לפי שכל החמשה חושים שבאדם נובע מעצם הנפש המרגשת. רק שפועלת ע"י איברים מיוחדים העין רואה האוזן שומעת לעומת זה יש חמשה חושים פנימים שכלים וחוש הטעם הוא נגד השכל שבהם כמ"ש וטעם זקנים:

ללמדך שבכ"מ כו' בתנחומא גרס מהו ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחותו. ונראה שחסר שם וכאן וכצ"ל כתיב ויתרון ארץ בכל היא מהו ללמדך שבכל דבר כו':

ללמדך שבכל כו' עושה שליחותו אע"פ שנראה בחירי או טבעי. מ"מ שייך לשון שליחות משום שהוא יתברך המעורר החדוש ההוא בעצמו. ואפי' הטבע שלולא חפצו בו יתברך לא יפעל ועיין ביפ"ת בב"ר פ"י:

ולא ברא דבר אחד לבטלה ר"ל אם לתועלת תרופות. אם להציל מנזקי מזיקים אחרים גדולים מהם. שהם מפחידים מאלו וכדאי' בשבת פ' המוציא. ה' אימות הן. אימת מפגיע על ארי כו' אם להמית ולהחיות. ותרתי קאמר חדא שיש צורך בברייתו אע"פ שהוא להזיק כגון נחשים ועקרבים. והוא לעשות שליחות יתב' ברשעים ושנית יש בברייתו לתועלת תרופות ולהמית ולהחיות (יפ"ת):

פעמים כו' ע"י צפרדע שאין דרכו לנשוך ולהזיק כלל כהך עובדא דר' חנין:

ופעמים ע"י צרעה כו' עקרב אף שאינן בני דעת:

חויא גיבר גדול ועצום:

חבר חובר חבר שמחבר נחשים אל מקום אחד ע"י לחש ועי' כריתות דף ג':

אסתכל עשבא דברישיה פי' ראה העשב שבראשו. א"ל קח העשב שבראשך ואח"כ תתפאר. כלו' מתפאר אתה בדבר שאין בך. ועשה כן. ונתקרב לאותו נחש ולא הספיק ליגע בו בנחש עד שנפל ממנו אבריו מפני חוזק ארס הנחש שהעשב ההוא היה מסוגל לדחות ארס הנחש והוא לא ידע:

ופושט ולומד:

מרתיח לשון רתחא וכעס:

מאן דמוקמין כו' כשהיה רבי ינאי רודף הנחש מצד זה היה הנחש חוזר ובא מצד זה כאילו היה מכוין ללכת בהכרח:

הברה קול הברה:

מטייל כו' פי' היה מטייל בחוף הים של קסרי:

קולית עצם ירך של מת:

היה מצנע לה שלא יכשול בה אדם:

בלדר פי' הערוך שר חשוב:

נסתמא נעשה סומא:

מתנצין מריבין:

לסולמא של צור נקרא כן על שעולין אליה בגובה מרום הרים כזה שעולה על הסולם:

מתלא אמרין כו' משל אומר טוב לאיש רע לא תעשה ורעה לא תגיע לידך:

נזדמנה לו בארה של מרים שצפתה ובאה הבאר של מרים על פני המים עד מקום שבו טבל הסומא ונתרפא. ולפי שרצה ה' לרפאות האיש ההוא אז גזר שיציפו מי הבאר לשם. אבל בויק"ר גרס מצורע אחד שירד במים לטבול וכן עיקר:

וגידר וקצץ:

ועבר עליהם ובא עליהם:

והתחיל הדם מבצבץ להודיע שקשה לפני הקב"ה חורבן ביהמ"ק (תוס' גיטין):

שעצמו הרג הוא דרך כינוי:

אין גבורתו אלא בים כדאי' בירוש' מסכת עכו"ם שכל האומות מודים שהקב"ה שולט במים:

א"ל הקב"ה רב"ר בגיטין מפורש שבת קול יצאה ואמרה לו כן:

בריה פחותה שלפי שהרשע הזה תלה הגדולה בעצמו לומר שכח ידו עשתה כל אלה. לזה הראה דינו בבריה פחותה שהקב"ה עושה שליחות ע"י הכל וכן כיוצא בזה נצחונו בישראל אינו בכחו ועוצם ידו ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו (נזה"ק):

בריה פחותה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה. נמצא היא חסרה ביצירתה שלא נמצא בה סדר תקון דחיית המותר:

והיתה נכנסת לתוך כו' כתב הבחיי סדר עקב הצרעה הוא מין זבוב ומטיל ארס. ואחז"ל שתי צרעות היו אחת בימי משה ואחת בימי יהושע. והיתה מכה בפניהם ומסמא עיניהם ולא היו יכולים להלחם ובאין ישראל והורגין אותם כו' ע"ש ועיין רש"י שמות כ"ג כ"ח ובסוטה ל"ז: