עץ יוסף על במדבר רבה יח:י

שמתו וירדו שאול תחתית זו גיהנם:

שאולה זה פי הארץ. ודייק מדכתיב ב' פעמים לא נעלה ובשעת הדין כתוב ג"כ וירדו וגו' ואח"כ ויאבדו (מת"כ):

מתרברב מתגדל עלינו:

ומשיבו תשובה על דבריו בהן ולאו:

מהו אל מנחתם שהיה לו לומר אל עבודתם שהרי הקטורת אינה מנחה:

שהקריבו כלו' שישראל מקריבים ערב ובקר:

מלבד כו' כלו' מנחת התמיד שעליו נאמר מלבד וגו' ואותה מנחה היתה קריבה משל ישראל:

דרכי כלו' מנהגי מצד הדין:

שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי הכוונה לומר שאותו החמור שנא' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור היה מן הראוי שאקח מהם הואיל ואני ירדתי למצרים בשבילם ולא לקחתי. ואמר זה לבדות מחשבתם שחשבו שמשה לקח לעצמו המלוכה להנאתו:

שור שהייתי מקריב כו' דייק דאל"כ מאי רבותיה שלא לקח משלהם שאם לקח הרי הוא גזלן:

וכן למשוח כו' בשעה שהיה הולך למשוח את דוד למלך:

כי זבח היום לעם בבמה וזה הזבח היה משל שמואל אשר עשה והכין לעם להאכילם לכבוד שאול בבמה. וזהו שאמר לעם בבמה ולא קאמר כי זבח העם בבמה. וע"כ נאמר כי הוא יברך הזבח כי היה בעל הבית בזבח הזה ובעל הבית בוצע והאו יברך הזבח:

ממקום למקום וחמור שלי כמ"ש בברכות י' כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו. אלא שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי ביתו עמו ואהל חנייתו וחמורו. שלא ליהנות משל אחרים:

שלא חייבתי את הזכאי כו' שעמד על אמתת הדין אפי בדין מרומה:

כל שבט ושבט כראוי להם פי' לפי מה שהיה גדולת משה ואהרן נוגע להם ומזיק להם:

כלם מדברים עמו דברו דברי מחלוקת על משה:

אנדרלומוסיא תיבה מורכב מן אנדרא פי' איש ולומסיא פי' הכרתת האנשים כלומר מגפה כוללת רעים וטובים:

ארבעה נקראו רשעים שלא ידומה כי אין עבירה גדולה כ"כ אחר שלא הכה. והעזות היא תכונה טבעית בתולדה. והמחלוקת אחר שמדמה כי הוא צדיק במחלוקתו. והלוה ואינו משלם אחר שאין לו. לזה אמר שלא כן הוא כי המה מן מדות הגרועות מאד. ואף שהם רק בין אדם לחבירו עכ"ז נקרא ג"כ רשע למקום:

הכית לא נאמר דאע"ג דאשכחן עתיד במקום עבר רבים. מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן (יפ"ת):