עץ יוסף על במדבר רבה טז:יא

עלו זה בנגב א"ר ברכיה הכהן עם שהם עולים מצאו שלשה בני ענקים כצ"ל:

מן יבא עלי פי' מי יבא עלי:

שהיה עושה תלמים בארץ כתלם המחרישה שמעלה העפר ומעמיק הארץ (רש"י):

שהיה עונק את השמש מרוב גובה קומתו דומה כאילו צוארו נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצאה בו (רש"י):

הטיחו פי' זרקו דברים כלפי מעלה שאמרו כי חזק הוא ממנו מן הקב"ה. ודייק כן שאילו מוסב ממנו על ישראל אין ראיה מאשר הם חזקים מהם שהרי פרעה ועמלק היו ג"כ חזקים מהם ומ"מ נפלו בידם. שהקב"ה הפילם בידם. אע"כ שאמרו שהם חזקים מן הקב"ה:

מה הקב"ה אמר לירמיה כו' לקול המולה כו' בקרא כתיב (שם) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך לקול המולה גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל וגו'. וה"ק ירמיה לבני דורו שכמו שבדור המדבר עם שהיו זית רענן וגו' מ"מ בעון קול המולה שנשאו בבכי. הצית הקב"ה אש בעלי הזית שהזכיר בראש הכתוב. כמו כן אתם אף שה' צבאות הוא הנוטע אותך. מ"מ דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל:

לקול המולה גדולה שאמרתם כו' וליכא למימר דעל מה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל או על שאר דבורים רעים שהוציאו מפיהם קמיירי משם דרעו דליותיו דמסיים קרא משמע במרגלים שבניהם שהם כענפים היו רועים במדבר ארבעים שנה (יפ"מ):

ויתרתי עליהם פי' לא הייתי מקפיד עליהם כל כך אם בעיני עצמם היו כחגבים. אלא על מה אני מקפיד על זה שאמרו וכן היינו בעיניהם שאיך ידעו אם היו בעיניהם כחגבים או כמלאכים שמי יאמר שלא עשה הקב"ה אותם בעיניהם כמלאכים. אבל במס' סוטה דחי להא. וקאמר כי הוו מברו אבלי. תותי ארזי הוו מברו להו. וכיון דחזנהו סלקו באילני. שמעי דקאמרי חזינא אינשי דדמו לקמצי באילני:

לא דיים כך שנשתהו במדבר מ' שנה אלא שגם לא נכנסו לארץ: