עץ יוסף על במדבר רבה טו:כד

כשריפת נדב ואביהוא שריפת נשמה וגוף קיים כדאי' בבסנהדרין דף נ"ב ע"א ודף צ"ד ע"א. פסחים ע"ה ע"א. שבת ק"ג ע"א. ב"ק צ"א ע"ב. תנחומא ס' נח סי' ט"ו. ור"ל שהאור העביר מהנשמה כתם תולדות החטא. אבל הגוף לא נשרף כלל. ועיין מ"ש בתנחומא שם מהדורא שניה:

לא רצה לפגוע בהן בו ביום שלא לעשות ערבוב בשמחת התורה לפי שאונן אסור בת"ת ואילו היו מתים ביום מ"ת אז היה אהרן ובניו הנותרים (וכן אביהם של הזקנים ואחיהם ובניהם) אינן ראוין לקבלת התורה ביום האנינות. אבל יום חינוך המשכן אע"פ שגם הוא יום שמחת לבו של הקב"ה ואונן אסור ג"כ בהקרבת קרבן ביום חינוך לקרבנות. מ"מ אין זה כל כך ערבוב ופרצה שהרי כ"ג מקריב אונן. ועיין מ"ש בדב"ר פ"ג סי' ט"ו:

נשרפו כשנכנסו לאהל מועד שנא' בקרבתם לפני ה' וימותו. מתו הל"ל מהו וימותו. אלא שר"ל שמאז דומה כאילו כבר מתו. וז"ש וימותו כאילו כבר מתו מאחר שכבר נגזר עליהם:

נדב ואביהוא נשרפו כשנכנסו לא"מ כצ"ל:

ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה (א"א) ולמ"ד והאספסוף אלו הערב רב פי' בקצה המחנה בקוצים שבמחנה:

ופרנסתו חתיכה שאוכל ממנה. וא"א גרס ופרוסתו:

והן נשרפו (פי' הזקנים) כשנתאוו אותו תאוה שנא' כו' בתחלה קאמר שהזקנים נשרפו במתאוננים ואח"כ אמר כשנתאוו תאוה. שהמדרש ס"ל כדעת הספרי שהכל היה מעשה אחת. שז"ל כי שם קברו את העם המתאוים כו' אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה. הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו אלו הגרים כו'. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנא' אספה לי שבעים איש כו' ע"ש:

ומנין שאותן זקנים כו' משום שמכאן אין הכרע כל כך. לכן מביא ראיה אחרת שאותן הזקנים שעלו להר סיני נשרפו. וא"כ ממילא ע"כ והאספסוף הם הסנהדרין ובקצה המחנה פי' בקצינין שבמחנה:

שהיו קרויין זקנים כענין שכתוב ויוסף עוד כצ"ל (א"א):

בשר חיה פי' ששאלתם היה בשר חיה שלא היתה נמצא בידם והלא נהפך טעם המן לכל טעם שבקשו (מת"כ):

אלא שאר בשר הכוונה כי המן היה מאכל הנבלע באיברים ולא נמצא בהם ע"י זה תשוקת התאווניות לעריות כמו שנמצא ע"י אכילת בשר ממש המרבה דם בגוף האדם. וזה היו מבקשים וזה ניתן להם. ולכן מוכיח מכאן שרצו להתיר עריות:

בוכה למשפחותיו ודרשו חז"ל ביומא פ' יום הכפורים על עסקי משפחותיו:

ובעיני משה רע במה שראה כי הם יתורו אחרי עיניהם: