עץ יוסף על במדבר רבה יד:ד

אמר ר' יעקב בריה דרב יהודה צריך להיות רבי יצחק בריה דרב יהודה (א"א) וכן הוא בריש חזית:

אלא בהבנותו מבנין נפעל:

הדימוס שורות בנין של אבנים:

וכי יש אבנים בבבל שבבל היא בירודו של עולם:

מלאך ירד כו' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא מפרש פום הבור של אריות וזה היתה סיבה שלא חבלוהו. דכן כתבו הטבעיים שכאשר האריה ניצוד והושם בכליבה אין לו איל ונעשה רך הלבב (רש"ש) ולפי דבריו הא דהוצרך המלאך להדמות לאריה היה להגדיל הנס שיתראה להם כדמות אריה גדול המצילו לסגור פיהם:

לכבוד ממה"מ בבנין בהמ"ק:

למה נקרא שמו מלך הכבוד הלא כל מלך יש לו כבוד ואיך יהיה שם מלך הכבוד מיוחד להקב"ה ועוד כי אינו מקבל שום טובה וכבוד מהברואים כי א"צ לשום דבר חלילה. לכן קאמר שהוא שולט ומושל על הכבוד. והכוונה כי הכבוד ביד המכבדים ולא ביד המכובד. ולכן לא יקרא מכובד אלא מי שהכבוד בידו והוא הנותן כבוד לזולתו ע"ד איזהו מכובד המכבד את הבריות. וכן הקב"ה לפי שחולק כבוד לזולתו נקרא מלך הכבוד. וכן פירש בעל העקידה בשער ס"ה. וכתב עוד שאמר ליראיו מפני שמשלימות הכבוד שעליו יקרא המכבד בעל הכבוד שנותן למי שראוי לו:

בקולו של משה פירשתי במקום אחר ציורו:

אין לי אלא בהרווחה כלו' אין לי שהיה ה' עמו אלא בשעת הרווחה אבל בשעת הצרה בהיותו בהסתר פנים מנין שגם באותו הפרק היה ה' עמו. ת"ל אין שר בית הסוהר גו' באשר ה' אתו. הרי שאף בהיותו בבית הסוהר היה ה' עמו (נזה"ק):

מסויים מסומן בסימן ואות ניכר בין שאר כלי המקדש:

לעשבים עיין בהמקומות שציינתי ביד יוסף שיש שנויים בהנוסחאות:

אין רוכבין על סוסו כו' מפני אימת מלכות כדתנן בסנהדרין פרק כ"ג אין רוכבין על סוסו כו' שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

וישב שלמה על כסא ה' עיין שמ"ר פ' ט"ו:

שכן פי' נמשך ונגלה להראות לו (מת"כ):

אני נגלה עליו שנראה לו הקב"ה בחלום. או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק (רמב"ן):

שלא נגע בה לשכב אצלה אפי' בלא תשמיש וכמו שפרש"י בחומש:

להקביל פני ר' יהושע יו"ט היה. שחייב לכבד את רבו בקבלת פנים:

תלמידך אנו ואין לנו לדבר בפניך:

שבת של מי היתה שר"ג הוי דריש ב' שבתות. וראב"ע שבת אחת. ושאל לידע מי ההוא בעל האגדה (רש"א):

כדי להקביל שכר למביאיהם פי' כדי ליתן שכר לאביו ואמו על שמביאים אותו:

אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם כו' ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כ"ה בגמרא. ופרש"י חטיבה אחת שבח אחת מיוחדת לומר אין כמוך (לשון חטובות אטון מצרים שפי' משובחות). והאמרת פי' שבחת. כמו יתאמרו כל פועלי און. שפי' ישתבחו שדרכם צלחה:

ואף הוא ראב"ע (רש"י):

כדרבונות דרבן הוא כמו מחט עב נעוץ בראש מלמד הבקר:

לתלמיה שורת המענה (רש"י):

להביא חיים לעולם רצו בזה שכמו שהדרבן הוא מכוון את הפרה לעשות חרישתה ביושר ומן החרישה בא חיים לבעליה ולעולם. והם התבואה והפירות. אף ד"ת מכוונים לב האדם ומפקחים אותו השגת דעת אמתי שהיא תכליתו. וע"'י התורה נקרא איש חי שהוא דבוק על ידה בחיי עולם האמתים כמ"ש כי היא חייך וגו' וכדאי' בתנחו' סדר עקב:

אי מה דרבן זה מטלטל פי' שאינו מתקיים. אף ד"ת אינן מתקיימים ת"ל וכמסמרות שהוא דבר קבוע ומתקיים במקומו כך ד"ת מתקיימים לעולם:

אי מה מסמר זה חסר ר"ל מחסר ומנקב בכותל מקום שהוא תקוע שם (רש"א):

ת"ל נטועים דה"ל לכתוב תקועים. וכתיב נטועים. לרמוז מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרים ורבים:

אלו ת"ח שיושבים אסופות שהתורה נקנית בקיבוץ כדאמר' אימתי ד"ת נשמעין כתיקונם בזמן שבעליהם שומעין אותן באסופות. ומדכתיב אסופות דריש ליה לשני אסיפות מחולפין הללו מטומאים והללו מטהרין (רש"א):

איך אני לומד כו' כי לא אדע איזה מהם אמת:

אל אחד נתנן כו' אין לך אחד מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר אלא מתורתו של הקב"ה:

פרנס אחד כו' אין לך מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו:

כאפרכס פי' בערוך הוא דלי של רחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא. והוא משל שיכניס לאזנו לשמוע דברי כולם בין המטמאין ובין המטהרים. אבל יקנה לו לב להבחין איזה יכשר ויוקבע הלכה כמותו כפרש"י. וכן פרש"י בחגיגה אפרכסת טרימוי"א שעל הרחים:

שרבי אלעזר שרוי בתוכו משמע שהדרש דלעיל אמר ראב"ע. ורבי יהושע אמר אשרי הדור כו':

המשנה קראת אותו מרדע כדתנן באהלות פ' ט"ז כל המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע:

והמקרא קרא אותו דרבן ומלמד אף על גב דדרבן הוא המחט התקוע במקל שבו עוקצין את הפרה והמקל נקרא מלמד כדתנן בפרק ט' דכלים מלמד שבלע את הדרבן. קאמר הכא שהמרדע נקרא דרבן ומלמד שפעמים נקרא הכל בשם החלק (יפ"ת):

כשהוא משמרם דריש מסמרות לשון שמירה:

ושאר כל הימים כו' שבמקדש דוקא מצות אתרוג כל שבעה. ובגבולין ביום ראשון מן התורה ושאר הימים מדברי סופרים וכדמפרש. ומשמע מכאן דלכ"ע מברך בשאר כל הימים רק דפליגי במטבע של ברכה אם על מצות לולב או על מצות זקנים:

ואין ר' יהושע מודה כו' קושיא היא:

טובים דברי דודים חז"ל נקראים דודים ורעים להקב"ה:

סמנין בפיהם וכדאמר בפ' כיצד מעברין אל תקרי שימה אלא סימנה. וכתב הרש"א מצינו לשון סימן בקרא בישעיה ושעורה נסמן והכא שימה הנ' אחרונה נופל מהפעלים שהלמ"ד נופל בהם עכ"ל. ור"ל האות האחרונה מן השורש נקרא למ"ד הפעל:

סדרונניא שם מקום ובפסיקתא גרס סרונגלא:

למה לא נתנו כו' שדברי בעל פה אי אתה רשאי לכותבם:

מהו מהמה מהומה נכנסה בך כצ"ל וכ"ה בפסיקתא רבתי פ"ג. ועיין בקה"ר פי"ב. ועיין במת"כ:

אבל מה יש לו לאדם לעשות פי' לפי שא"א לכותבן משום רבויים ע"כ צריך אתה ללמוד בע"פ ולייגע עצמך:

הוי בשר לשון בשורה:

אתה נעשה בשר כמו שר וחשוב:

כדור של בנות פילק"ע בלעז שזורקין אותו הבנות ומקבלין אותו מיד ליד (רש"י בישעיה):

ספירה הוא מין פרי עגול ככדור במס' כלאים הפול והספיר (מת"כ):

וזורקות לכאן ולכאן כו' כלו' התורה יש לה מעלה במה שהיא עמוקה מאד בטעמיה שכל אשר מיגע בה מוצא בה טעמים שונים משונים. והשכל כאילו יעוף ממקום למקום ומטעם לטעם. אך אולי ידמה האדם א"כ המה רק הטעיות שא"א לעמוד בהם לעולם וז"ש יכול כו' שמא דבריהם פורחים כלו' עולים ויורדים בהם אין ולאו ורפיא בלי חיזוק. לכן דימה למסמר שהוא חזק. ובנמשל שנוכל למצוא טעם חזק בזה. אך יש לו למסמר חסרון שיש לו שושנה מלמעלה (כפתור בראש) שעל ידה נוכל לשלוף אותו. ולכן דימה לנטע שקשים לעקור. כן נוכל למצוא טעם חזק שא"א לעקור:

משמרות כלו' וכמשמרות נטועים:

לדברי תורה כ"ד ספרים כולם הם דברי תורה ומקיש דברי סופרים להם:

אף המסמרים כ"ד עי' לקמן:

בעי כמה מסמרים כו' יהיה בו בסנדל והמסמרות אלו היו קובעים בו לחבר עור העליון על העץ התחתון שדורסין עליו (רש"י) והא דלא יצא איש בסנדל המסומר אינו אלא בשבת וי"ט אבל בחול מותר ואפי' בשבת לא אסרו אלא דוקא אם עשוי לחזק אבל לנוי מותר כדאי' שם בגמרא דף ס' ע"ב:

וכימיך דבאך מקיש ברזל ונחשת דמנעלים דהיינו המסמרות לימיך דהיינו ימי השבוע ואסמכתא בעלמא הוא (יפ"מ):

תשעה כנגד תשעה ירחי לידה כדאי' בקה"ר:

אחד עשר כו' שמפני זוגות לא יתן י"ב על זה וי"ב על זה:

מנין משמרות כהונה ולויה דהיו כ"ד כי כן חלקם דוד:

שפשטו בו חכמים יד שהרחיקוהו בנידוי או בנזיפה שע"ז הזהירו במס' אבות הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו':

כתקנן מסודרים בפיהם אליבא דהלכתא בלי פקפוק:

הם ערבים לשומעיהם כמסמרות נטועים ר"ל נטע שנטוע במקום הראוי שהוא דבר על אופניו ויפה לעין רואיו:

ממוסמסים שאינן מסודרות וחלקים כדבר הנתמסמס ונימוק:

הן מרות לשומעיהם כמסמרות פי' שעוקצין כמו מסמר. וה"ק קרא דברי חכמים לפעמים הם כמסמרות לשומעיהם. ופעמים הם כנטע שהוא נטוע במקום הראוי:

לשומעיהן כמסמרות. כמסמרות נטועים בעלי אסופות אימתי כצ"ל:

שבעליהם נאספים שבעלי התורה והם החכמים הגדולים כשהם נאספים לעולמם שאז צריך התלמיד לזרז ולאמץ בדברי תורה מאחר שאין לו ממי לשאול כדמפרש:

מן משה הרועה נתנו מרעה אחד. מרעה נוטריקון משה רבינו ע"ה (מת"כ):

אשר אנכי מצוה אתכם היום ומשה הוא דקאמר לה מדקאמר לאהבה את ה'. ואע"ג דונתתי מטר ארצכם דבתריה מדבר בשם ה'. הכא משמע דמשה בדברי עצמו מדבר. ובמדרש קהלת מייתי אשר אנכי מצוך היום. והיינו קרא דושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום ומהתם ניחא טפי דכל הפרשה בשם משה אמורה כמדבר מפי עצמו ואיתא נמי התם יתורא (יפ"מ):

מה דרבן זה כו' עד לדעת את המקום ועד בכלל מיותר (מת"כ) וכן היפ"מ כשהעתיק זה המדרש בביאורו על הירוש' לא העתיק זה:

משה עמו וסיפא דקרא איה המעלם מים את רועה צאנו:

ואומר ומשה היה רועה שמא משום דהיה רועה הוי מקמי דהוה נביא לא משמע דהשתא שזכה למה שזכה איקרי בשם זה להכי מייתי נמי קרא את רועה צאנו דהשתא נמי קרי ליה הכי (יפ"מ):

אלא כשומע מפי הקב"ה ולפי שרחוק שהשומע מפי קטן יהיה בעיניו מיד כשומע מפי הקב"ה לכן אמר שיהיה זה מדרגה אחר מדרגה שבתחלה יהיה בעיניו כשומע מפי חכם ואח"כ כשומע מפי חכמים כו' עד שיהיה בעיניו כשומע מפי הקב"ה (יפ"מ):

שנאמר נתנו מרועה אחד ואין רועה אלא הקב"ה שנא' רועה ישראל האזינה כ"ה בקה"ר:

עיניך אלו הזקנים שהם עיני העדה משגיחים בכל דבר להורות להם הדרך הנכונה:

ויעצם את עיניכם וגו' את הנביאים ואת ראשיכם החזים כסה. ובילקוט שה"ש מביא הנוסחא בשם ספרי וכה"א והיה אם מעיני העדה:

בעצה ובמחשבה בכח המשער הגדול נגמר הידיעה:

בבתי מדרשות (שנא') על שער בת רבים והיינו שערים המצויינים בהלכה:

עשיתם את התורה קוו לאליהו אפך הוא כינוי אל הכהנים כמ"ש ישימו קטורה באפך (כמ"ש הגר"א) וכתיב בהם כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וקאמר אם הכהנים יהיו חזקים בתורה כמגדל הלבנון. צופה פני דמשק קוו לאליהו כו':

ואל תוסיף עליהם כגון ספר בן סירא ודוגמתו כ"ה בקה"ר:

החיצונים ספרי מינים:

ההוגה ר"ל שאף שלא עשה אותו מ"מ אסור להגות וללמוד בהם:

הנטוע בדלת פי' הקבוע בדלת:

הדפין הנסרים והלוחות שהדלת נעשה מהם:

וקיים הקב"ה שהרי קדמו לכל דבר שבקדושה:

אלא כדרבנות ר"ל דברי חכמים וגזירתם שיש להם קיום כדרבנות פי' כמו שהיה קיום להרבנות שנתן יעקב לאפרים:

אשימנו ראשון לכל דבר והא דאשכחן בסדר פנחס ובסדר מסעי איפכא שמזכיר מנשה תחילה. י"ל שלא הקדים תמיד את אפרים אלא בקדימת מעשה ובהתמנות אבל לענין קדימה בכתוב מקדים לפעמים גם מנשה מפני כבוד בכורתו אע"פ שאפרים גדול ממנו (נזה"ק):

בשופטים יהושע שהיה משבט אפרים שנא' למטה אפרים כצ"ל. משמע מכאן שיהושע לא היה מלך אלא שופט. וכן משמע בויק"ר פ' כ"ט סי' ט':