עץ יוסף על במדבר רבה יד:יט

כתוב אחד אומר ובבא משה אל א"מ לדבר אתו. ומדקאמר ובבא משה בלי הגבלת זמן לביאתו יובן שירצה שכאשר היה משה רוצה לבא היה בא:

וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא. שנראה מזה שלא היה הביאה תלויה בידו וברצונו כי הוא מעצמו לא היה יכול לבא:

הכריע כי שכן עליו הענין. שפירושו שלא יכול משה לבא כאשר שכן עליו הענן. אבל כשלא היה הענן היה יכול והוא בא בעצמו. וז"ש אמור מעתה כו':

וכה"א ולא יכלו הכהנים כו'. בא לתת טעם למ"ש שהענן היה מונע את משה מלבא אל אהל מועד. וקאמר שהרי כתיב ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' וגו' הרי שכבוד ה' הוא מונע זה:

ושכותי כפי כו' מכאן שנתנה כו'. ר"ל מכאן מוכח שבהיות האדם בלתי נשמר הוא בסכנה וניתנה רשות לחבל אותו:

אשר נשבעתי באפי כו'. פי' בזמן היות האדם בלתי הגון לראות אור שכינתו. אז אי אפשר לראות כבודו יתב' וזהו אשר נשבעתי באפי ר"ל בעת אפי בי. שלא יוכלו לבא אל בית מנוחתי. מפני שאז ניתנה רשות למחבלים לחבל:

למה נאמר פי' מה בא ללמדנו. פשיטא כשבא משה אל אהל מועד לדבר אתו שמע את הקול מדבר אליו (ז"ר):

מאהל מועד ממש הוא היכל:

מעל הכפורת והכפורת הוא על הארון בק"ק. הרי שמן ק"ק היה מדבר עמו נמצאו ב' כתובים סותרים זא"ז:

יתקיימו במקומן ואין אתה רשאי לדחותן עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם:

מה ת"ל ובבא תיבת מה הוא מיותר (ז"א):

סילון פי' צינור:

לבין שני הכרובים. סיפא דהאי קרא וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת כו' מבין שני הכרובים. ופרש"י מדבר בינו לבין עצמו ומשה היה שומע מאליו. הרי ב' הכתובים קיימים דמאי דכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד מפני שמשה היה עומד באהל מועד ושומע הדבור שהיה מדבר הקב"ה בינו לבין עצמו מעל הכפורת מבין שני הכרובים:

לדבר אתו דלא הל"ל אלא לדבר לו. ואמר אתו. למעט את אהרן שאע"פ שהיה נכנס עמו לאהל מועד לא היה שומע הדבור אלא מפי משה (ק"א):

מדבר אליו דמדבר לו ה"ל למימר ואמר אליו למעט את אהרן. אי נמי הכל יתר דבאומרו לדבר אתו היה די שיאמר וישמע את הקול מדבר (ק"א):

מבין שני הכרובים וידבר אליו. כי גם הכא הל"ל לו. אי נמי כולו יתר כראשון:

ונועדתי לך שם דתיבת לך מיותר דהל"ל ונועדתי שם:

ודברתי אתך מעל הכפורת. שהל"ל ודברתי מעל הכפורת. אע"כ תיבת אתך בא למעט את אהרן:

אשר אועד לך שמה. בסדר כי תשא ונתת ממנה לפני העדות בא"מ אשר אועד לך שמה. והאי לך מיותר הוא דה"ל למימר אשר אועד שמה. אלא למעט את אהרן:

לדבר אליך שם שכתוב אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם. דתיבת אליך מיותר למעט את אהרן:

ביום צוותו בסדר צו אשר צוה ה' את משה ביום צוותו את בני ישראל. דלמשה הל"ל. ואמר את משה:

את אשר יצוה. סוף סדר כי תשא כתיב ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. והמיעוט הוא אומרו לדבר אתו. שהיה די שיאמר ובבא משה לפני ה' יסיר את המסוה. אלא למעט:

את כל אשר אצוה אותך כו'. בסדר תרומה. דלך הל"ל ואמר אותך למעט:

ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. בסדר וארא:

ר"י הגלילי אומר אתא לאוסופי על דברי רבי יהודה בן בתירה. דרבי יהודה לא חשיב אלא מהחדש הזה לכם ואילך שהוא תחלת המצות. ומההיא ואילך הוו י"ג דברות שנאמרו למשה ולאהרן. אבל הצווין אשר נאמרו קודם לכן לא נתמעט אהרן. כגון ויצום אל בני ישראל. וכגון תנו לכם מופת. וכגון קחו לכם מלא חפניכם פיח. ורבי יוסי הגלילי אתא למימר דאף מן הצווין קודם לכן נתמעט (הראב"ד ז"ל):

ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. ופי' הפסוק להוציא את בני ישראל ממצרים בזה הוא אהרן ומשה. כי בענין ההוצאה נשתתפו אהרן ומשה. אבל ביום דבר ה' כו' לא היה אהרן בזה אלא משה לבד. א"כ בזה ממעט את אהרן מדברות מצרים (ק"א).

ביום דבר ה' אל משה בהר סיני. שירצה שדבר ה' אל משה לבד כל הדברות שהיו בהר סיני. ולא לאהרן:

וידבר ה' אליו מא"מ. כל הדברות שהיו בהר סיני ולא לאהרן. ושאר מיעוטים לא דריש רק דרשות אחרות: