עץ יוסף על במדבר רבה יד:יב

שלאדם הראשון נאמר. כלו' כנגד אדם הראשון:

שש מצות וכ"ה בב"ר פ' ט"ז ובש"ר פ"ל ובילקוט סדר יתרו בשם פסיקתא. אבל עוד אי' שם בילקוט אדם נתתי לו ז' מצות. וכ"ה בילקוט שה"ש ועי' בהמקומות שרמזתי ביד יוסף:

שנא' וייצר ה' אלהים כו'. הכוונה על סוף הענין דכתיב שם ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו' שמזה הפסוק למדו שנצטוה על המצות:

הוליד לשת שהוא היה המובחר וכמ"ש כל אותן ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו היה מוליד לילין ומכאן ואילך בדמותו כצלמו ואז הוחל להוליד אנשים שלמים שהם עיקר האומה:

הושתת העולם נתייסד העולם:

על שנקרא צדיק בדורו. שעכ"פ בדורו היה צדיק אף לפי האומר לגנאי בדורותיו היה צדיק עכ"פ ונאמר כסף נבחר לשון צדיק:

על מצות שנצטוה והתורה והמצות נקראו כסף שנאמר כסף צרוף בעליל:

מפני עון דורו שהיה רואה. וידע והבין שבוודאי יבא שטף לעולם. לכן לא רצה להעמיד תולדות. עד שגילה לו הקב"ה ענין התיבה שהוא ובניו ינצלו מהמבול באותה שעה נזקק להעמיד תולדות ועי' בב"ר פ' כ"ו סי' ב' דדריש שם באופן אחר:

ואותן ז' אחד העולים. פי' אותיות ז' אחד שבמלות מזרק אאחד כסף:

והיו ימיו ק"כ שנה. שזה כנגד דור המבול נאמר שהאריך ה' להם ק"כ שנה מעת שנגזרה הגזירה:

הנחש והמן שהם היו מקור הרע:

לתכלית שבעים כו' ר"ל זהו שיסד הפייטן בפרשת זכור לתכלית שבעים כו' ותכלית פי' סוף וקץ:

והייתם כאלהים אינו קדוש. כדמתרגמינן ותהון כרברבין:

כנגד ע' ימים כו'. שבכו הוא ע"ד שאמרו בפ"ק דב"ב חסד לאומים חטאת לישראל (יפ"ת):

ויש בשנת החמה. שאם היותינו מונין ללבנה הנה חדש העיבור משלים ההפרש כנודע (אלשי"ך):

ע' שמות שיש לו להקב"ה. וזה לשון אותיות דר"ע ע' שמות יש לו להקב"ה ושאר שלא בפירוש אין להם חקר ולא מספר. ובבעל הטורים סדר בהעלותך מנה הע' שמות שיש לו להקב"ה ע"ש:

ע' שמות שיש לישראל. עיין בבעל הטורים שם שמנה אותם. אלא שחסר שם שנים מן המנין כי בפרטם אינו כי אם ס"ח. וגם מנה רכים וזה ודאי ט"ז. שצ"ל רעים. והשנים החסרים הם אלהים ודודים ע' תנחומא סדר קדושים:

ע' שמות לתורה עיין אותיות דר"ע אות א':

ע' שמות לירושלים וזה שיסד הפייטן במעריב ליל ב' דפתח בפיוט אור יום הנף וז"ל יתירה חבתך ירושלים בנוי שבעים שמותיך. וכתב בסידור של"ה פי' שמרוב חבה ואהבה קרא לה הכתוב שבעים שמות כנגד ע' שמותיו של הקב"ה:

ונתן לדוד ב"י לפי כשהראה הקב"ה לאדם דור ודור ופרנסיו וראה אדם שדוד חייו חקוקים ג' שעות ונתן לו אדם ע' שנה משלו ועי' בילקוט בפסוק זה ספר תולדות אדם:

לפי שראוי היו לחיות אלף שנים. היינו אחר שריחם ה' עליו ואמר למלאכים הריני נותן לו יום משלי כדאי' בב"ר פ' י"ט סי' י"ד:

ויומו של הקב"ה אלף שנים. לא שיש אצלו זמן ח"ו. אלא שעל דרך השאלה כתבו כן:

עשר ספירות משנה היא בספר יצירה:

עשרה שליטים שבאדם. ששולטים באדם שכל מעשי האדם נעשין על ידיהם ואלו הן ב' ידים וב' רגלים וב' עינים וב' אזנים וראש הגויה ופה. כמו שאמרו סוף פ"ג דנדרים. וי' אברים אלו כוללים הד' חושים. ב' עינים חוש הראייה. ב' אזנים חוש השמע. ב' ידים וב' רגלים וראש הגויה חוש המישוש. הפה חוש הטעם. וכל מעשה אדם המורגשים נעשים ונגמרים על ידם כי חוש החמישי היינו הריח באף אין בו צורך כל כך למעשה וצרכי אדם. ומצינו כמה בני אדם תותרן. ועל כן י' אברים אלו נקראו בגוף שליטים (מהרש"א). ועי' במדרש קהלת פסוק והחכמה תעוז לחכם:

וכנגד י' בריתות האמורות בפרשת מילה. ר"ל בפרשה האחת כי בפרשה השניה יש בה ג"כ שלש בריתות. ועיין בתוס' יו"ט סוף פ"ג דנדרים ד"ה שנכרתו עליה י"ג בריתות:

ערב על שהגבירו ככה לסבול כאב כזה:

שמים וארץ וים שהמה מוסדי הבריאה בכללה עולם הגלגלים ועולם השפל המתחלק ליבשה ולמים:

שעירים עלי דשא. כשעירים לשון רוח סערה מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם אף דברי תורה מגדלין את לומדיהם (רש"י בחומש):

לכפר על קללות הארץ. וככן חטאת בא לכפר עון:

כנגד ד' טבעים (ר"ל יסודות) שברא מהם הקב"ה העולם הם אש מים רוח עפר. שלשה מהם עליונים זה למעלה מזה. והרביעי הוא תחתון הכבד שבכולם. הארץ היא הכבידה שבכולן ולכן לא נעשה בעבורה עולה לפי שאינה מן העליונים בטבעה וכנגדה נעשה השעיר לחטאת לכפר על חטאת הארץ. המים למעלה מן הארץ והאויר למעלה מן המים. והאש למעלה מהאויר שהאש קלה מכולם שהיא עולה עד לרקיע. וכנגד האש רוח ומים שהם עליונים נעשה ג' מיני עולה. ר"ל לפי שהנה עליונים בטבעם יתכן לנו בני תבל להביא ג' קרבנות תודה לה' על בריאתם לנו. מן העולות לפי טבעם שהם עליונים:

ב' מזבחות שעשה יעקב וכו'. ורש"י סדר בלק פסוק את שבעת המזבחות חשב שם שנים ליעקב אחד בשכם ואחד בבית אל. ואפשר דלא חשב באר שבע משום דלא כתיב שם שבנה מזבח רק ויזבח זבחים (ויגש מ"ו) משום ששם היה המזבח שעשה יצחק כמו שנא' (תולדות כ"ו) ויבן שם מזבח והקריב יעקב במקום שהקריב אביו לעורר זכותו לזרעו ועיין בנזה"ק בב"ר פ' צ"ד סי' ה' וביפ"ת שם. לכן נראה להגיה כאן במקום ואחד בבאר שבע ואחד בבית אל. כדאי' ברש"י הנ"ל:

כנגד איתני עולם ה' כו'. הכוונה למאי דאי בילקוט ד"ה שם ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה אלו שנתנבאו במצרים. וכן הוא בס"ע רבה פ' כ"א. עוד אי' שם איתן זה אברהם כו' הימן זה משה כו' וכלכל זה יוסף כו' ועיין בסדר חקת ברכה ובתנחומא. ונקראו איתנים על שהיו חכמים האיתנים שבעולם:

ה' הרגשו' ה' חושים שבהם אדם מרגיש הכל והן חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח וחוש הטעם וחוש המשוש:

וה' מורגשות הם הדברים הפועלים ההרגשות שאין הרגש בלי מורגש. דרך משל אין רואה בלי נראה ואין שומע בלי נשמע וכן כולם: