עץ יוסף על במדבר רבה י:ד

נשא בתיה בת תיבת בתיה מיותר. ועיין מ"ש בויק"ר:

צהלת שמחה:

הוא דאמר מתלא כו' זהו שאומרים המשל כולו מחנפים למלך:

להחריב כי אחרי שהמלך ככה. העם ימשכו אחריו:

כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני. ופי' כי בימי שלמה שבנה את העיר ואת הבית החלו לחטוא. והיינו באותו הלילה שנשא בת פרעה:

מיני זמר כלי שיר (רש"י):

לפני עכו"ם פלונית ולא מיחה בה (רש"י):

פרס יריעה פרוסה ושטוחה. ובמדרש משלי גרס פרוכת:

מבהיקות מאירות:

מפני שהיה ישן והמפתחות מבית המקדש היו מנוחים תחת ראשו כדאי' בויק"ר:

הה"ד משא אשר יסרתו אמו פרשת תוכחה שהוכיחתו אמו:

שכפפתו אמו על העמוד להלקותו. יסרתו לשון מלקות. ומפני שהיתה רואה שהוא בעל הנאה היתה מוכיחתו (רש"י):

הכל יודעים כו' עכשיו יאמרו כו' והיינו מה ברי למה תגרום לרנן אחריך שאתה ברי ולא בן אביך כלו' שאתה רשע מחמתי (רש"י):

כל נשים של בית כו' כלו' מעי גרמו לך להיותך בעל צורה ובעל כח שדחקתי ונכנסתי שתשמיש יפה ללבנו ולזרזו כדאמרי' ג' חדשים אחרונים יפה לאשה ויפה לולד. ואיך לא נזדרזת (רש"י):

והגון לנביאות דרש בר לשון נבואה שהנבואה נקרא בר כמו שאמר מה לתבן את הבר (מהרש"א):

הזהר בדברים הללו כו' וה"ק ודרכיך תשמור מאותן מעשים שמסבבין למחות מלכין:

מי שכל רזי עולם גלוים לו כו' וה"ק קרא אל לרוזנים לומר איה שכר. לא נאה להם לומר כן. או דרשו אי מלשון אין כלו' לרוזנים ראוי לומר אין שכר שלא ישתוהו:

שכל רזי עולם גלוים לו פי' מי שכל רזים והסודות גלוים לו וראוי להיותן סודות אצלו שלא לגלותן לאחרים ישתה יין וישתכר ויגלה הסודות כמ"ש בפרק אחד דיני ממונות נכנס יין יצא סוד (רש"י ורש"א):

דברי תורה החקוקים שאינה דת אנושית כי אם חקוקה מלמעלה ועומדת תמיד במצותיה ואזהרותיה כדבר החקוק העומד בלי יתבטל לעולם:

הדין נמסר למלכי ב"ד כי היה כחם מוכשר לזה:

לא נברא יין בעוה"ז אלא לשלם כו' משום דאמרי' לעיל שהרבה קלקולים באין מן היין. וכן אמרי' בכמה דוכתי ועל כן היה ראוי שלא לבראו כלל. אי לא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים:

לשלם שכר לרשעים שמתעדנין בו בעוה"ז ומקבלין בו שכר מקצת מצות שעשו בעוה"ז:

ולנחם אבלים להפיג צערו מעט. וכן הרוגי בית דין שיטרוף דעתן ולא ירגישו כל כך בצער:

תנו שכר לאובד היינו רשע שנטרד והולך לו:

למרי נפש לאבלים לפכוחי דערייהו:

כדי שתטרוף דעתו עליו בפרק נגמר הדין קאמר שנותנין בתוכו קורט של לבונה כדי שתטרוף דעתו:

ישתה וישכח רישו על האובד יאמר שתחלה כתב הפסוק תנו שכר לאובד וגו' ואח"כ כתיב ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד. וס"ל שהפסוק השני הוא פירוש על פסוק הראשון וה"ק קרא שזה שאמרתי לך ויין למרי נפש הוא כדי שעמלו לא יזכר עוד. וכך צ"ל ועמלו על מרי הנפש הוא אומר. ור"ל דזה דכתיב בפסוק ב' ועמלו לא יזכר עוד על מרי נפשו הוא אומר. שלכן נותנים יין למרי נפש כדי שלא יזכור עוד עמלו אלו בניו כדמסיק:

עמלינו אלו הבנים שהאדם יש לו עמל הרבה עד שיגדלם:

שאם אין טוענים כו' פי' שאם הם עצמם אינם טוענים וגם אין שם מי שטוען זכותם בשבילם. שב"ד עצמן טוענים בשבילם כל הטענות שאבי היורש או הלוקח היו יכולים לטעון. ולמדוהו חז"ל בב"ב מפסוק זה פתח פיך לאלם. ואח"כ דרשו דוקא על היתומים (מת"כ):

חלופי אביהם במקומם ותחתם כי קיום העולם במה שדור הולך ודור בא. והמה תחת אביהם:

אשר אין חליפות למו דרש חליפות לשון חליפין ממלא מקומו (רש"י). והיינו כדאמר ר' חנינא זה שאינו מניח לו בן שיהיה ממלא מקומו לקיים מצות בוראו להעמיד עולם הנצחי דלעתיד. משא"כ הנקבה שעיקר בריאתה לקיים המין בעוה"ז עולם העובר ואינה חייבת ברוב המצות:

שלא תעשה שתלמדם טענות כו' כלו' שתפתח פיך לאלם. אבל עכ"ז תשפוט אמת שלא תלמדם טענות. והרד"ל כתב שצ"ל פתח פיך שפט צדק שלא תטה דין עני ואביון כמד"א לא תטה כו':

שהם דינם של העניים שהקב"ה זיכה אותם להם:

מן הגזלן המעכב חלקם שלא ליתן להם:

זו היתה התורה שמיסרתו לשלמה שבאה התגלות הנבואה וההתעוררת מהתורה העליונה להוכיחו על זה. והיא הנקראת אם המגדלת בניה. כי הם מגודלים בכל טוב ע"י שמירת התורה:

כמד"ת נשקו בר וכדאי' בשוח"ט מזמור ב' רב אמר נשקו בר של תורה שנא' (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי עד שלא תזדקף עליכם מדה"ד ותאבדו דרכה של תורה:

ועל אזהרה הכתובה בתורה ולא תתחתן כו' ר"ל זהו שאמרתי לך מה ברי אלו צוואות ואזהרות איזה אזהרות אני אומר. אלו אזהרות הכתובה בתורה ולא תתחתן כו' שעל אלו אזהרות התורה מייסרתו לשלמה על שעבר עליהם:

חנניה בן ר' יהושע אומר על שם לא תתחתן בם כצ"ל. וכן הוא בירוש' פ"ב דסנהדרין ובשהש"ר פ"א סי' י'. והכוונה דס"ל לר' חנניה דהא דכתיב לא תבואו בהם היינו בחתנות. וחטא שלמה היה שעבר על לא תתחתן. וס"ל דלא תתחתן כשהן דרך אישות. ואי איתיה בכל האומות כר' שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירים. עבר בכל הנשים דקאמר קרא בת פרעה מואביות עמוניות אדומיות צדקניות חתיות. ואי ליתא בכל האומות אלא בשבעה עממין. עבר בלא תתחתן בחתיות מיהת:

רשב"י אומר לאהבה ממש לזנות ס"ל דלא עבר שלמה על דאורייתא כי לא לקחן דרך אישות. דבכה"ג ליתא חתנות ולא חטא בזה אלא משום דמיגניא מילתא לשלם כמוהו. וכ"ש שהיה הדבר ידוע לכל ואיכא חלול ה'. ומה שאמר הכתוב מגוים אשר אמר ה' לא תבואו בהם. ה"ק דאפי' מן הגרועים שבהם שנאסרו בחתנות דבק שלמה לאהבה ר"ל לזנות:

ר' יוסי בר חלפתא אומר להאהיבן לגיירן כצ"ל. וכן הוא בירוש' ובשה"ש רבה. ור"ל שהוא פליג על תרויהון וס"ל שגיירן כהלכה קודם שנשאן. וליכא איסור חתנות. דס"ל דדוקא אם לא נתגיירו הוי איסור בחתנותן. ומה שנחשב לו לחטא היינו משום שלא היו ממתגיירות לשם שמים כמ"ש הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה:

על אשת איש ופירושו מה בר בטני שכתבתי בתורתי העונש בצביית בטן על זה וא"כ אתה מסוג זה:

וצבתה בטנה וגו' לצבות בטן וכמו שדרשו לעיל פ"ט וצבתה בטנה וגו' הוא בטנה וירכה של הנואפת. ולצבות בטן וגו' הוא בטן וירך של הנואף:

שלא לשתות וא"כ היה לך להיות בר נדרי להזיר מן היין:

חילך של תורה שמהראוי שיתעסק בכחו וחילו רק בתורה ולא להחלישה בתאוות גופניות. או פירושו חילך של תורה אחרי שהתורה צותה שלא ירבה בודאי מצותה חזקה ותקופה מאד מבלי לסור ממנה:

הה"ד ודרכיך כמה דתימא כי השחית כל בשר את דרכו וגו' כצ"ל. ואפי' לפי הגי' שלפנינו קאי אכמה דתימא כו' על תיבת ודרכיך לומר שודרכיך הוא זנות אשת איש שכמו דרכו הכתוב שם הוא זנות כן ודרכיך שכתוב כאן היא זנות:

למחות מלכין למחות ד"ת כצ"ל:

וכתב האלות האלה וגו' ומחה אל מי המרים:

ידידיה ככתוב בספר שמואל ב' י"ב:

אגור יקא למואל איתיאל כולן בספר משלי סי' ל':

אוותינניה בשהש"ר גרס איותנטיה. ופי' בלשון יון מלכות ושררה (ערוך) ופירושו העיקר והטובים שבהם הם אלו השלשה:

שאגר שאסף:

שהוא מתמלא ומתפנה בשעתו כצ"ל. וכ"ה בקהלת ושה"ש רבה. ופי' ומתפנה ונשפך. וכך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו:

שגם שדיבר:

שאמר אתי אל ואוכל דרש איתיאל לשתי תיבות איתי אל. ואל הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח כלו' יש לאל ידי להרבות נשים וסוסים וכסף וזהב ואוכל עמוד שלא אחטא:

וישנה דין כל בני עוני הנואף כו' מפרש עוני לשון זנות כמד"א וישכב אותה ויענה. ור"ל שישנה דין כל בני הכשרים של המעונה הזונה שבניה הכשרים שיש לה מבעלה ראוים לירש כל הירושה של בעלה. ולדבר אחר מפרש כל בני עוני הממזרים שיטלו ירושה שלא כדין:

זה נח פי' בער אנכי יותר מאיש נח. כי ראיתי מה שאירע לו מזה. ועכ"ז לא למדתי ממנו:

שע"י יין נתקלל הא"א גורס נתקלקל. אבל הגי' שלפנינו ג"כ ניחא שכיון שנתקלל זרעו ה"ל כאילו נתקלל הוא:

ולא בינת אדם לי זה אדה"ר כו' פי' שלא היה לי הבינה להבין מאדה"ר שלא לשתות יין:

כי טוב העץ למאכל וגו' וכי תאוה הוא לעינים וכתיב אל תרא יין כי יתאדם ויפה למראה עינים:

עשה רושם שלא על היין לבד התורה מרמזת כי אם גם מה שימשך ממנה שלכך נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר:

יזיר עצמו מן היין שלא יקלקלתו בזנות הוי ודעת קדושים אדע כצ"ל שתיבת ולא דכתיב ברישא דקרא ולא למדתי חכמה קאי על ודעת קדושים אדע כאילו כתיב ולא דעת קדושים אדע: