עץ יוסף על במדבר רבה י:טו

שיפרישם הכהן אחד כו' בעשייתן. אם נתנו הבעלים הקינין לכהן ולא פירש בשעת לקיחה איזהו לחטאת ואיזהו לעולה. אז יפרישם הכהן בשעת עשייתן אחד לעולה וכ'. מדכתיב ועשה הכהן אחד לחטאת כו':

בבעלים מנין פי' מנין שהבעלים יכולים להפרישם בשעת לקיחה ושוב אין הכהן רשאי לשנותן:

נמצאו למדין הפרשה בכהן מדכתיב ועשה הכהן. הפרשה בבעלים מדכתיב ולקחה שתי תורים:

ונמצינו למדין כאן קן סתומה בזמן שהכהן צריך להפרישן ונמצינו למדין כאן קן מפורשת בזמן שהבעלים מפרישין כו' כצ"ל. ומה דבנתיים צריכין למחוק. ופירושו מבואר קן סתומה אם לא פירשו בעלים בשעת לקיחה איזה לחטאת ואיזה לעולה הוי קן סתומה עד שעת עשייה של כהן. קן מפורשת אם פירשו הבעלים בדעת לקיחה זה לחטאת וזה לעולה שוב אין הכהן יכול לשנותן:

משום טומאת המתים ר"ל מדדרש אשר חטא על הנפש כתרגומו ויכפר עלוהי מדחב על מיתא שבנזיר טמא הכתוב מדבר. אבל בנזיר טהור לא מיקרי חוטא:

מאשר חטא על נפשו שציער כו' והא דקאמר לעיל שנקרא קדוש על שציער עצמו מן היין. מ"מ עבירה קצת הוא שציער עצמו (ועי' בתוס'):

ק"ו המצער נפשו מכל דבר כצ"ל (ז"א) וכ"ה בגמרא:

מיום שגילח היינו מז'. ודייק זה דאי כרבי ביום הבאת קרבנותיו. לימא קרא וקדש את ראשו. ביום ההוא למה לי דפשיטא דאשמיני דקיימינן ביה איירי. לכן אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי:

רבי אומר כו' ס"ל מדכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש והדסר וקדש את ראשו דמשמע אימתי וקדש את ראשו שיתחיל למנות בו בזמן שכפר עליו דהיינו בשמיני. ויתורא דביום ההוא אתא לאשמועינן דחייל עליו נזירות ביום שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו. ועיין נזיר דף י"ח:

מעכבין את הכפרה כדאמרינן ביבמות הביא כפרתו אוכל בקדשים:

חוץ מזה אשם נזיר טמא שאינו מעכב שאע"פ שלא הביא אשמו מתחיל למנות ימי נזירותו:

ת"ל והזיר והביא כו' פרש"י מדכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם. לפיכך הקדים הכתוב והזיר להבאת אשמו לומר שאע"פ שלא הביא הזיר:

והזיר לה' אימתי פי' אימתי מתחיל למנות ימי נזירות בזמן שהביא כבש בן שנתו לאשם: