עץ יוסף על במדבר רבה י:יג

במחוורת עליו הטומאה פי' בברורה לו כגון טומאה ידועה סותר. אבל בטומאת התהום שאינה מחוורת ולא הכיר בה אחד בסוף העולם אינו סותר:

היה טמון בתבן או בצרורות טומאה מכוסה מכל אדם היא זו שמא גל אבנים או עפר או תבן נפל עליו ולא הכירו בו בני אדם מעולם. אבל מים ואפילה ונקיקי הסלעים אין זו הטומאה מכוסה ונעלמה שהמציץ יכול לראות ולא גמירי הילכתא אלא בטומאה שהיא בתהום המכוסה מן הכל (רש"י פסחים דף פ"א ע"ש):

בלבד אלא למת אבל שאר טומאות ספק לא הותרו (רש"י):

ויאמר ה' פתאום אל משה פרש"י ובע"כ יצאו שלשתן ע"פ הדיבור:

זה מזיד שנפתה פתאום לעשות זה בכוונה:

במי שהיה טהור ונטמא כלו' שהתחיל למנות נזירות בטהרה ואח"כ נטמא כדכתיב והימים הראשונים יפלו:

ולפטור הנזיר בקבר פי' שנזר והוא בבית הקברות (כ"ה בספרי) שאין טעון העברת שער והבאת צפרים. וה"ה דממעט לה מאשם דכתיב בההוא עניינא (תוס'):

ביום טהרתו ביום הזייתו בשביעי פי' התגלחת יהיה בשביעי שהוא יום טהרתו להזאה שניה. וקורא אותו ביום טהרתו אע"פ שלא נטהר לגמרי כל עוד שלא הביא כפרתו. מפני שיום הזייתו הוא קצת טהרתו (רא"מ):

או בח' ונקרא יום טהרתו על שם הבאת קרבנותיו שמטהרו ליכנס למקדש:

או בז' אע"פ שלא הזה ר"ל ואי הוה כתיב בז' לחוד הא אע"פ שלא הזה. ת"ל ביום טהרתו ואח"כ ביום השביעי יגלחנו למימר שמתחלה מזין עליו הזאה שניה ואח"כ מגלח:

שמיני תשיעי ועשירי מנין פי' מנין שאם לא גילח בז' לאיזה סיבה שיוכל לגלח בח' או בט' כו'. ת"ל יגלחנו שהוא מיותר דכבר כתיב וגלח את ראשו אלא לרבוי' (ז"א):

בלילה מנין אע"ג דכתיב ביום מנין שיכול לגלח בלילה:

תגלחת הטהרה מנין שיהיה כשר בלילה. וכתב הז"ר אע"פ שצריך לשלח תחת הדוד. הא שלמים נאכלין בלילה:

כיצד פי' תגלחת טומאה כיצד היה מזה כו'. וכ"ה במתני' דף מ"ד ע"ב: