עץ יוסף על במדבר רבה י:י

שהגלוח מתארו עושה לו תואר פנים יפות:

כדי שלא יהא יצה"ר קופץ עליו כדאי' לעיל מעשה פעם אחת כו' וקוצותיו מסודרות תלתלים כו':

נדרו תלויה בנזירותו פי' שאם אמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין או שאהא מטמא למתים הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל (ז"ר):

תלש השיער בסמוך לבשר. אבל לא עקרו לגמרי וכגון שעקרו נראה:

מירט דעקרו לגמרי ממקום גידולו:

וספסף כמו סוף. ר"ל שתלש קצת בראש השער (רש"י). והמעריך כתב תלש פי' תלש עיקר השיער מעיקרו. מירק השירו ע"י סם כמד"א את תמרוקיה. סיפסף קצץ קצת ונשאר מקצת:

כל שהוא פי' שער אחד (תוס'):

לרבות כל המעבירים ובלבד שיהא כעין תער מעיקרו משרשו לגמרי (תוס'):

כל דבר אפי' שאר מעבירין:

לתגלחת אחרונה של טהרה לאחר תשלום ימי נזירות שלא כתיב שם אלא וגילח:

שאין דנין קל מחמור שהמצורע חמור שטעון תגלחת כל שער גופו משא"כ בנזיר שאין צריך לגלח אלא ראשו. ולכך ה"א דלא יטעון תער. לכך כתיב תער לא יעבור. ואם אינו ענין לאיסור העברה שבתוך נזירותו דהא איהו בכל המעבירים לקי. תניהו לתגלחתו של סוף נזירותו דאינו אלא בתער (תוס'):

רבי אומר אין צרי שמן דקדוק הכתוב ידעינן ממילא דתגלחת אחרונה בתער. שהרי הוא אומר תער לא יעבור על ראשו עד יום מלאת משמע דביום מלאת צריך גילוח בתער דוקא (ועיין רש"י):

ד"א א"כ למה כו' זהו מהירוש' פ"ו דנזיר וז"ל שם תער אין לי אלא תער מנין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער ת"ל לא יעבור על ראשו כל המעבירים במשמע. מה ת"ל תער מכאן שאינו סותר אלא זה בלבד. ופי' הקרבן העדה שאין תגלחת סותר שלשים יום אלא תער לבד אבל במספרים ושאר מעבירים אע"פ שלוקה עליהם אינם סותרים:

שאם אמר הריני נזיר סתם כו' ואם גילח יום שלשים לא יצא כו' זה לב"ר פדא דאמר לקמן סתם נזירות שלשים מיהיה. ומסיים על דעתיה דבר פד"א אם גילח יום שלשים לא יצא. דלדידיה מלאת הם שלשים. ולגי' הספרי מנין אתה אומר כו' ואם גילח יום שלשים יצא ת"ל עד מלאת הימים אשר יזיר לה' וכבר מלאו ימי נזירות. הוא לדברי ר' שמואל דלקמן דאמר כנגד תשעה ועשרים פעם שכתוב בפרשת נזיר. ולדידיה מלאת הם כ"ט יום. ואם גילח יום שלשים יצא כדמסיק. ועיין בבבלי וירוש' ריש פרק מי שאמר הריני נזיר וצ"ע:

זו קדושת שער פי' שיהיה השער אסור בהנאה. ופי' הרא"מ דמלת קדוש הוא תואר לשער שלו ע"ש:

אחד לחידושו יצא דנזר אלהיו לא קחשיב דהוא לשון כתר כדמתרגמי' כלילא (רש"י ותוס'). או פי' אחד לחידושיו כלו' לגופו איצטריך לחדש דין נזיר. וכ"ט הנותרים לדרשא דכ"ט ימים סתם נזירות:

אם גילח יום שלשים לא יצא דבעינן שינהוג נזירותו שלשים יום שלמים וביום ל"א שהוא לאחר מלאת מגלח. וע"ד דר"ש מן התורה א"צ לנהוג אלא כ"ט ימים שלמים ומגלח יום ל'. אלא מדרבנן אסור לגלח ביום ל' דגזרינן אטו היכא דאמר בפירוש הריני נזיר ל' יום. ולכן אמר המדרש אם גילח יום ל' יצא. הייינו בדיעבד משום דלכתחלה לא יגלח ביום ל' מטעם הנ"ל:

אית כו' איכא דיליף דסתם נזירות ל' יום מהכא:

וכמה הם ימים מלאים כלו' איזהו ימים שהן מלאים וחסירים הוי אומר החדשים. וחדש מלא הוא ל' יום:

מעתה אם נימא דלהאי מ"ד מדכתיב יום מלאת מדאורייתא בעינן ל' יום מלאים א"כ אם גילח ביום ל' לא יצא דמלאת החדש ל' יום שלימים הן (יפ"מ):

הימם כתיב חסר כתיב לומר דבחדש חסר סגי דהיינו כ"ט יום. והא דדרשי' למלאת לכתחילה הוא דבעינן שלמים. ועיין בירוש' פ"ק דנזיר:

מי שאין לו פרע מנין כבה דנזיר ממורט צריך להעביר תער על ראשו. או פירושו מי שאין לו פרע כגון שהוא מגלח בעת הנזירות מנין שהוא חייב לגדל שער:

נאמר כאן נזיר גבי תגלחת כל ימי נדר נזרו:

ונאמר להלן נזיר ואחר ישתה הנזיר יין. ואע"ג דהתם כתיב נזיר והכא כתיב נזרו מ"מ ילפינן מיניה (ז"א):

אסור לשתות עד הבאת קרבן כרבנן נזיר דף מ"ו דס"ל ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשה יחידי. ופרש"י אחר מעשה קרבן ואע"ג שעדיין לא גילח דתגלחת לא מעכבא: