אשכולות הגפן לה

החדש הזה לכם שישראל מונין ללבנה שהוא סימן טב להם שיזכו לב' עולמים כמו שהלבנה ביום ובלילה וסימן לזה החד"ש חושבן עול"ם הז"ה עול"ם הב"א וארז"ל שאז הי' מולד הלבנה ביום ונתקשה בו משה עד שהראהו הקב"ה באצבע החדש הזה לכם כזה ראה וקדש יבואר לפי שנאמר המאור הגדול לממשלת היום המאור הקטן לממשלת הלילה נתקשה משה על מולד שלה ביום שנכנסה בגבול היום שאינה שלה וגלה לו הקב"ה לפי שהלבנה הי' בתחלה ג"כ גדול ונתקטן לכן פייס אותו המאור הקטון למשול גם ביום ויהי בזה סימן טב לישראל לאכול ב' עולמות גם עולם הזה שהוא חלקו של עשו הגדול וזה רימז לו במה שהראהו באצב"ע שמנינו עול"ם הז"ה והיינו החד"ש הזה לכם רצונו שהחדש רומז שגם הזה לכם היינו עולם הזה ולכן נולד ביום והיינו דסיים רשיז"ל בלשון שאלתו ומה טעם פתח בבראשית רצונו שפתיחת בראשית באות ב' נדרש ג"כ לזה הטעם וע"ז השיב משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומ"הע לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים וכו' רצונו שהחדש הזה לכם שהוא הוראה על אכילת ישראל גם בעוה"ז ממה שלבנה מושלת גם ביום בזה יכולים אוה"ע לומר לסטים אתם שהלבנה נכנס שלא ברשות בגבול היום של החמה אולם בפתיחת בראשית שהודיע סדר הבריאה שבתחלה הי' שני המאורות גדולים ולפי שנתקטן הלבנה לכן פייסה הקב"ה שתמשול גם ביום ובזה נסתלקה טענת לסטים אתם:

והנה לפי שבתחלה הי' היום רק לחמה לכן אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה כי אין כדאי להתייחס במה שהי' מוכן לאחר ובמה שנותן ללבנה ממשלה עם החמה ביום אינה נהנת כלל מזה כאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני ולכן הגם שממשלתה גם ביום הוא סימן טב לישראל שיאכלו גם בעוה"ז עכ"ז החסידים ואנשי מעשה מושכין ידיהם מהנאת עוה"ז כמאמר רבינו הקדוש יגעתי בעשר אצבעותי ולא נהניתי מן העוה"ז אפילו באצבע קטנה שלי יש לכוון מליצת אפילו באצבע קטנה שלי היינו אפילו שהראה הקב"ה למשה באצבע לבנה הקטנה שהוא שלי בענין החדש הזה לכם שרמוז באצבע מנין עולם הזה ששייך ג"כ לישראל בכל זאת משך ידו מהנאת עוה"ז:

והנה בודאי יעקב אבינו ג"כ לא רצה להנות מן העוה"ז ולפי''ז יקשה האיך נכנס לאביו לקבל הברכה בעניני עוה"ז שהכין לעשו וצריכין לומר שזה רק להראות שפייס ללבנה שתמשול עם החמה ביום שיהי' סימן טב שיש לישראל העוה"ז עם העוה"ב ובאופן שגם שניהם סימן ברכה לישראל ולא כן עשו שאין לו רק עולם א' סימן ארורה לו כמבואר לעיל ובשביל זה נמנע הברכה מעשו ונזדמנה הברכה ליעקב שזוכה לב' עולמים לכן אמר ויתן לך שנתפרש יתן ויחזור ויתן היינו יתן בעוה"ז ויחזור ויתן בעוה"ב ששניהם סימן באות ב' דברכה המזוונת ליעקב ועל זה ערער עשו ואמר הברכה אחת לך אבי רצונו הברכה באות ב' הוא שתים ולא אחת דהיינו העוה"ז ועוה"ב והרי נתת לו גם חלקי בעוה"ז וזה וישלח יעקב מלאכים לפניו מלות מלאכים לפניו חושבן עול"ם הז"ה עוה"ב היינו ששלח לפייסו על הברכה בשניהם ופירש"י ז"ל מלאכים ממש יש לכוון בזה פיוס לעשו שלא יערער על עוה"ז שבכלל ברכתו של יעקב וגלה דעתו שמתנהג בה כמו המלאכים כשהיו אצל אברהם נאמר בהם ויאכלו שנראה כאלו אכלו ובאמת לא אכלו כן הוא נראה כאלו נהנה מן העוה"ז ובאמת אין נהנה מעוה"ז כלל:

ואמנם הנהגה זו להיות נראה כנהנה מן העוה"ז ואין נהנה היא שייכת ליעקב